Part 2

532 18 0
                                    

התקדמתי לכיוון שער בית ספר לא מפספסת שם את ליה צורחת את נשמתה וקופצת עלי אומרת שזה היום הראשון לבית ספר אחרי החופשה והצטרפו מלא חתיכים לשכבה שלנו, אותי לא מעניין כרגע בנים אני מעדיפה להתרכז בלימודים ולהצליח לא מעוניינת להיכנס לעוד מערכת יחסים שבסופו של דבר יהיה בה שברון לב שאיך שהוא תמיד יוצא לי, טוב לא תמיד אבל בפעם האחרונה אני חוויתי את זה וזה הספיק לי עברתי הלאה ופתחתי דף וחיים חדשים וכרגע בנים זה לא העסק שלי
״ליססססססססססססססס!״ צרחה ליה
״מה מפגרת את יודעת שאני לידך ואת לא צריכה לצעוק״
״אני שעתיים מדברת אלייך ואת עסוקה לי במחשבות שלך״ אמרה ליה
״מצטערת אז מה התחלת להגיד?״ אמרתי כאילו אני מקשיבה אבל בעצם אני חצי מקשיבה ..
״בקיצור באים לשכבה מלא חתיכים ובנות שנראות חמודות חלק נראות פרחות כאלה אבל פ׳סדר ויכול להיות לנו ידידים ואפילו חבר ו... ״
קטעתי אותה ואמרתי ״ליו את יודעת שחבר זה לא מעניין אותי כרגע וידידים נראלי יהיה נחמד אם נמצא כמה״
״ליס אמרת שעברת הלאה את צריכה לשכוח מזה ולתת לעצמך את החופש שוב לאהוב לא ההפך לסגור את עצמך בפני העולם״ אמרה ליה
״את יודעת שזה לא קשור לזה פשוט כרגע אני מעדיפה להתמקד בלימודים ולא בבנים״ אמרתי למרות שבתוך תוכי ידעתי שזה קשור לזה וליו צודקת שהיא אומרת שאני חוסמת את עצמי בפני העולם
״כן שמענו״ אמרה ליו וגילגלה עיניים
התעלמתי ממה שאמרה והמשכנו להתקדם לכיוון הכיתה
--
המורה ממשיך לדבר ולהסביר לנו על היסטוריה של המדינות ואני לא יודעת איפה לקבור את עצמי אך בכל זאת ממשיכה להעתיק ולהקשיב למורה.
באמצע השיעור נכנסה המזכירה לדבר עם המורה שהנהן ושנייה לאחר מכן פנה אלינו ״תלמידים מצטרפים אלינו כמה תלמידים חדשים אני מבקש שתקבלו אותם יפה ובלי בעיות״
אמר ונעץ בכל אחד מאיתנו מבט רוצח לאחר מכן נכנסו חבורת בנים ואני כבר הבנתי למה ליה חפרה לי שעתיים על זה שיבואו בנים חתיכים לשכבה
״תסגרי את הפה שלא יכנסו לך זבובים״ לחשה לי ליו
״ חה חה חה מצחיק״ אמרתי לליה
בעודה מחניקה צחוק כדי לא להפריע עד שפשוט לא יכלה להחזיק את עצמה ופרצה בצחוק שכל המבטים בכיתה מופנים אלינו כולל מבטם של החדשים ואני נהפכת להיות אדומה ממבוכה אך צוחקת איתה ביחד
//
אני יודעת שהפרקים קצרים, אני אנסה לכתוב יותר ארוכים
פרק 3 יעלה היום מאוחר יותר
לא לשכוח להצביע ולהגיב :)
אוהבתת❤️

My babeWhere stories live. Discover now