היפוך הבריאה (מבוסס על רעיון של הרב יעקב רימר)
ולבסוף האדם החריב את השמים ואת הארץ.
והארץ הייתה תוהו ובוהו, ורוחו ההרסנית של האדם מרחפת על פני המים.
ויאמר האדם: אעשוק את הארץ ואנצל אותה לצרכי.
וירא את הכוח כי טוב הוא.
ויאמר אפעיל את כוחי על הארץ ועל האטמוספירה.
ויהי כן.
ויהי ערב ויהי בוקר, יום שביעי.
ויאמר האדם: תהי הפרדה בין עם לעם, בין העמים העשירים לבין העמים אשר אינם עשירים.
תהי הפרדה בין אדם לאדם, בין האנשים העשירים לבין העניים אשר באותו עם.
ויבדל האדם בין העניים לעשירים. וינצלו העמים העשירים את העניים וינסו להשתלט על כל המשאבים אשר להם, למען רווחתם שלהם.
ויהי כן.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שישי.
ויאמר האדם:
הבה ננצל את כל משאבי הארץ.
הבה נכרות את העצים, נכסה את הצמחים באספלט, פלדה ובטון, והארץ תביא לנו עוד
משאבים , ונמציא עוד מכשירים לנוחותו, לרווחתו ולהנאתו של האדם.
והאדם טעם את טעמו של הכוח ושל הממון וירא כי טוב טעמו.
ויהי ערב ויהי בוקר, יום חמישי.
ויאמר האדם: אשוטט לי בארץ.
והאדם בנה מכוניות, אשר זיהמו את האוויר ואת השמים.
וענן התקדם אל השמים ונלכד בתוך החום, והקרחונים הפשירו, והימים גאו והאדמה יבשה.
אבל האדם ראה את הנדידה והכיבושים כי טובים הם.
וככל שראה יותר, רצה לכבוש יותר.
ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי.
וירא האדם את העמים הקטנים, החיים על האדמה ומונעים ממנו את ניצול כל האדמה, כי
לא יעילים ולא מעשיים הם.
וייבן ערים גדולות ועצומות במקומות אשר חיו הקהילות הקטנות. הערים נבנו, והטכנולוגיה
התפתחה, ויותר ענני עשן עלו לשמים.
והאדם אמר: זה רצון האלוהים.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.
והאדם צרך יותר מזון ויותר משאבים שהיו נחוצים לרמת החיים הראויה לעיר גדולה.
ויאמר האדם: הבה ננצל את השטחים שעדיין אין עליהם ערים, ונגדל אוכל מזין עליהם.
והאדם שינה את פני האדמה לצרכיו. והאדם הרס שטחים, ובעלי החיים נכחדו, ועצים וצמחים
נכרתו, ואוכל נשתל. וככל שהאדם צרך יותר, הייתה יותר פסולת, והרים של פסולת נוצרו.
והמים נשאו את הפסולת ממקום אחד לשני והאדם לא דאג וחשב שזה טוב.
ויהי ערב ויהי בוקר, יום שני.
וביום האחרון כל אוצרות האדמה נוצלו. וכל האנשים היו מודאגים וחרדים, ולא נשארו
שטחים פתוחים לבילוי ולא היה אפשר לשחות במים, כי הכול היה שחור, ושום פרחים לא
היו כדי להריח, כי כולם מתו. והשמש היוקדת עברה על הארץ וצרבה את פני האדמה, עד שלא היתה מסוגלת לקיים את האדם ואת היצורים.
עד שאדם וכל מעשיו לא היו יותר.
והאדמה נחה ביום האחרון מכל מעשי האדם, אשר האדם בסכלותו איבד.
ולא היה דבר.
ולא היה ערב,
ולא היה בוקר,
ולא היה עוד יום.
