להבה שמורה

פרק שבע עשרה חלק ב'

ממליצה לחזור לפחות על החלק הראשון של הפרק, כדי לקבל תמונה יותר טובה (ולמצטיינים- מפרק 16 מספיק)

מצטערת שקצר, זה רק חצי פרק.

הפרקים הבאים יהיו שלמים ומלאים. תהנו :)

_____________________________

"אתה עוד תראה מה אני מסוגלת לעשות! עוד לא ראית כלום!" היא צעקה על המוני הנסיכים שסבבו אותה.

"בינתיים הוכחת כישורים יפים, אבל לא מספיק" הוא ענה.

"אתה רוצה משחק מסריח, אז ככה הוא יהיה" היא לחשה והתכווצה כעובר ברחם אימו. עשן ירוק וסגול התחיל לצאת מהענן עליו ישבה, אך דמותה נשארה ממוקדת בדבר מה באויר שלא ניתן היה לראותו.

"הענן שלך מתכלה" הנסיכים התחילו לצחוק, אך פניה של זוהר נשארו כמו לא אמר לה דבר.

לפתע רוח חזקה נשבה והחלה להסתחרר סביב אחת מדמויות הנסיך. פני הנסיך המוקף נראו שלוות, למרות המבט הרדוף והמפוחד בעיניו.

נסיך אמיתי לא פוחד.

הרוח פנתה לנסיך הבא. ולבא. ולזה הבא שחריו, וכך המשיך ועבר נסיך אחד ועוד אחד ועוד.

מחשבות הטרידו את מוחה של זוהר, אבל היא לא נתנה להן להטריד את ראשה יתר על המידה. היא בטחה במעשיה, וידעה שהזמן שעומד ברשותה מספיק כדי לבצע את תפקידה באויר הפתוח.

מבטי הנסיכים עברו יחד עם הרוח, מנסיך לנסיך, עומדים במקום ומשתדלים שלא לזוז ולהסגיר את הנסיך האמיתי.

בינתיים דמותה של זוהר החלה להיעלם בזמן שעיניה עצומות וגבותיה מכווצות בריכוז. שפתיה מלמלו דבר מה, ולפתע דמותה נעלמה לחלוטין ואז חזרה להופיע במלואה.

הנסיך המוסתר חייך לעצמו ובמחיאת כף העלים את כל כפיליו שכבר עברו בדיקה יסודית בידי הרוח שנעלמה עם היעלמותה וחזרתה הפתאומית של זוהר.

"אז ככה את יודעת!" הוא לחש לאוזנה וסובב את פניה אליו. חיוך ניצחון התפרש על פניו. מבטה לא חזר להביט בעיניו, כאילו התביישה ממנו, ומכך שלא הצליחה במה שניסתה לעשות. "אז תספרי לי מה ניסית לעשות?" הוא שאל בהתגרות, ואז הבחין בנצנוץ קטן על ריס עינה הימנית.

נראה היה שזוהר נלחמה עם עצמה, ניסתה לשתוק אך ניסתה להתאפק. מאבק פנימי. אך היא שתקה ולא אמרה דבר.

התנהגותה הייתה חשודה, לא מוכרת אצל זוהר שגם אם לא הצליחה תמיד הייתה מגיבה בחריפות, בעיקר אם מישהו העז להגיד לה משהו על כך.

"ניסיתי. זה לא עניינך" היא ענתה בשקט מלא בארס, ברגע שסובב את פניו ממנה ושלח לחייליו הוראות אילמות לבוא ולאזוק אותה.

"את חוזרת לארמון" הוא אמר, מיידע אותה בדבר שכבר ניחשה, אך לא שאלה.

"לא שציפיתי אחרת" היא ענתה. טון דיבורה הציני חזר להישמע בבירור, אך היא טרם הרימה את מבטה אל עיני הנסיך.

ידיה נכבלו באזיקים, ועם ראן מורכן היא הובלה אל עבר הארמון. עיניה מוסתרות מעיני כל, וניצוץ קטן בתוך פיה, מוסתר מעין כל.

___________

היי! אז חופש, ואני חוזרת כמו שהבטחתי! אני עוד צריכה לראות איך זה מסתדר לי עם הלימודים והמשימות של החופש, אבל זה חוזר ובתדירות יפה!

מוזמנים להציץ גם בסיפור השני- "כמו שאתה הלכת", הפרק שלו יעלה מחר.

התגעגעתי :)