//Another//

Chapter 21

נקודת מבט ג'ק

ישבתי בכורסא של כריס, מחכה לה שתצא מהמקלחת, בנתיים בוחן את החדר שלה.
תמונות רבות שלה עם החברות שלה תלויות ברחבי החדר, ומעל המיטה ישנו מין וילון שנותן לה להראות מלכותית, למרות שזו סתם מיטה זוגית לא גדולה במיוחד עם מצעים לבנים וכחולים.
החדר היה כולו ספוג בריח הנעים של הבושם של כריסטינה, ובכללי בחמימות שלה.

קמתי מהכורסא, מתקרב לחלון שוילון חצי שקוף עם פרפרים עיטר אותו, והבטתי בנוף של בריטניה. עננים כהים כיסו את השמיים, ופיסת ירח קטנה הציצה מבינהם. בניינים גדולים ואפורים, כאילו עשו עליהם קופי פייסט, והאורות דולקים בכל מקום. אפשר לראות, מי ישן ומי עדיין לא.

התיישבתי על המיטה, מחכה שהיא תצא.
לפתע, הטלפון שלה צלצל, הודעה.
ידעתי שזה גס רוח מצידי, אבל אוטומטית הושטתי את ידי לעבר התיק הקטן שלה, והוצאתי את הטלפון.
הודעה מיוליה.

"כריס, את בסדר? ג'ק אמר שאת לא מרגישה טוב ושהלכתם, אני מצטערת שעזבתי אותך ככה..."
התחלתי להקליד,
"זה ג'ק, היא במקלחת. אל תדאגי, היא לקחה כדור, ועכשיו היא מתקלחת. אחרי זה אני אשכיב אותה לישון, ואם משהו יקרה אני אתקשר אליך." כתבתי, ושלחתי.
כעבור כמה דקות, עוד הודעה.

"תודה, טוב מצידך שאתה מסכים לעזור. רק, רגע... וואו, כשהיא תצא תגיד לה שדרק פה, הוא שיכור לגמרי! והוא מחפש אותה."
הרמתי גבה. דרק? מה יש לה ממנו?
לפתע דלת האמבטיה נפתחה, וכריס יצאה ממנה בפיג'מת חדי קרן חמודה, גופייה ושורט.

"היי." אמרה, והתיישבה לידי על המיטה.
"היי. יוליה שלחה לך הודעה, עניתי לה שהכל בסדר. אני מצטער שעשיתי את זה ללא רשותך."
"לא, זה בסדר, לא נורא." אמרה בעייפת, ונשכבה אחורה.

"אני יכול לשאול אותך?" שאלתי, והסתובבתי אליה.
"מממ?" מלמלה כריס ועצמה את עיניה.
"מה יש לך עם דרק?" שאלתי, מפחד לדעת את התשובה.
"סתם, היינו סוגשל ביחד, ועשינו את זה כמה פעמים..." אמרה כריס בקול ישנוני בעוד עיניה עצומות.
"דרק? דרק המורה?" שאלתי, מוודא באמת, לא רוצה להאמין.
"אה... מי עוד? איזה עוד דרק אתה מכיר?" מלמלה.
"פשוט יוליה ביקשה להעביר לך שהוא חיפש אותך ושהוא שיכור, או משהו כזה..." הסברתי.
"שילך להזדיין, לא אכפת לי ממנו... נפרדתי ממנו, הוא פשוט חמור... והוא שיחק בי...-" התחילה למלמל, אך נרדמה.

הקלה שטפה אותי, ראשית שהם לא ביחד ושנית שהיא נפרדה ממנו. פרץ רוח קריר חדר לחדר, וכיסיתי אותה בשמיכה ששכבה בקצה המיטה. התיישבתי חזרה בכורסא ובהיתי בה, עד שנרדמתי.

***

אני מתעורר. החדר כולו מלא באור השמש. הבטתי בשעון שעל ידי, אחד בצהריים.
קמתי, והתקרבתי לכיוון כריס, שישנה בחמידות.
בהיתי בה כמה שניות.
על שערה השחור והגולש, על ריסיה הארוכות, על שפתיה הבשרניות והאדומות, ועל האף הקטן והחמוד שלה.
ליטפתי את לחייה, ושמתי לב שהיא ממש חמה. יצאתי מהחדר, מנסה למצוא את יוליה בכל הדירה, ולשוא.

שלחתי לה הודעה, בכדי לברר איפה היא. כעבור כמה דקות, היא ענתה לי.
"הלכתי ליום העבודה הראשון שלי כדי לממן את עצמי, כריס יודעת כבר ממזמן. קודם לא רציתי ללכת, אבל ראיתי ששניכם ישנים וששמיכם בסדר, אז לא הערתי, והלכתי. קרה משהו?" ענתה.
"איפה המד חום? פשוט כריס ממש חמה, אולי יש לה חום." הקלדתי ושלחתי לה, מקבל תשובה כמעט במיידיות.
"מעל הכיור במטבח, על המדף העליון מצד שמאל. יש שם ערכת עזרה ראשונה ויש שם את המד חום והתרופות ההכרחיות." הודתי לה, והלכתי למטבח, עוקב אחר ההוראות.

***

"אני לא מרגישה טוב." רטנה כריסטינה. החום שלה היה ממש גבוה, אז הייתי צריך להעיר אותה כדי לתת לה תרופה.
"אז בואי נלך לרופא," רטנתי, ממשיך להסצכל בטלוויזיה.
"לא רוצה." אמרה, ושילבה את ידיה. היא התנהגה בילדותיות, אבל אני מודה, זה היה ממש חמוד.
"מה את ילדה קטנה? נלך לרופא, הוא יתן לך תרשים תרופות, וזהו. מה את עושה מזה סיפור?" כריס משכה בכתפיה.

***

עברו שלושה ימים, החום של כריס ירד אבל הבטן שלה מאוד כואבת.ישבתי איתה כל שלשום, אתמול יוליה הייתה איתה, הייתי צריך לעזור לאבי עם הפיצריה. הלכתי לכיוון הבית של כריסטינה, וקניתי לה את השוקולד האהוב עליה.

"וואו, תודה." אמרה עם חיוך, שמה את השוקולד על השולחן, והתרוממה מעט מהספה וחיבקה אותי.
"איך את מרגישה?" שאלתי, לא מתנתק מהחיבוק, אך מתרחק ממנה קצת על מנת להביט בעיניה.
"אין חום. הבטן כואבת היום במיוחד... הקאתי היום בבוקר פעמיים..." מלמלה. התרוממתי מהחיבוק, ועכשיו האמת הסתכלתי עליה. גופה השכוב על הספה עטוף בשמיכה, גיגית כחולה וריקה שוכנת לידה, ובקבוק מים גדול עומד לצידה.

"את צריכה ללכת לרופא, את מבינה? זה לטובתך..." אמרתי בעודי מתיישב על קצה הספה, מלטף את לחיה בעדינות. "אולי יש לך איזשהי בעיה רצינית? את צריכה לבדוק את זה..." אמרתי ברוגע.
"אבל אני מפחדת... זה נשמע מגוכך לגילי אבל אני לא אוהבת רופאים." אמרה בלחש. צחקקתי בעוד שכריס גם צחקה.
"אני אלך איתך, והכל יהיה בסדר." הרגעתי אותה.
לאחר מספר שניות של התלבטויות, היא הסכימה.
"בסדר. אבל אתה בא איתי!" אמרה עם חיוך, והנהנתי בהסכמה, מביט בעיניה היפהפיות תוהה מדוע לא הכרתי בה קודם, ומה הייתי עושה אילו לא הייתי מכיר אותה.

הזמנתי תור באותו היום, והיינו צריכים לחכות יומיים אליו. מצבה לא השתפר, והיא עדיין הקיאה וכאבי הבטן לא פסקו. אני מפחד שיש לה איזשהו וירוס, מכיוון שאם לא טיפלנו בו כראוי, הוא יכול ממש להחמיר.
ישבנו שנינו ליד חדר הרופא, כשכריס משחקת בקצות שערה. היום היא לא הרגישה טוב בכלל. היא הייתה כולה חיוורת בבוקר, ובכלל לא רצתה לבוא לפה.

כעבור כמה דקות, הרופא קרא לנו ונכנסו. סיפרנו על הבעיות שלה, על כאבי הבטן ועל ההקאות, ושבתחילה היה לה גם חום וכאבי ראש.
"הייתי שולח אותה לאולטרסאונד ולבדיקות דם ועוד כמה. כנראה היה לה בהתחלה צינון ואז זה החמיר. עכשיו אני אתן לכם את הרשימה, אתם יכולים לעשות את זה עכשיו ואז לחזור לפה." אמר, והודנו לו.

התקדמנו לכיוון המזכירות, לשאול איפה נמצא כל מקום, ומפה הכל הלך בסדר. בערך.

***

העלתי פרק למרות שלא הגעתן למטרה ולמרות זאת שלא אהבתי איך שהוא יצא.
שתדעו יש לי עוד איזה 4 או 5 פרקים מוכנים.

מטרה:
15 הצבעות
4 תגובות

מקווה שנהנתן 3>