Half

פרק 1

Wish me luck
___

"אני מניחה שאין צורך במשפטי סיום בגלל שאת שונאת את כל זה." לילי אמרה.

"אני שונאת פרידות. שונאת." נאנחתי.

לילי גיחכה,"אז לא הייתי צריכה לבוא?"

"כן." צחקתי,יודעת מה תהיה תגובתה.

"לכי תזדייני!" היא העיפה אצבע שלישית לעברי, "הייתי באה בכל מקרה."

"אני יודעת" חייכתי אלייה.

"טוב,אז כאילו את כבר יודעת איפה תגורי וכל הבולשיט הזה?" היא התיישבה על הג׳יפ.

"כן." התיישבתי לצידה, "באיזה רחוב מזדיין עם שם ארוך מידי. "

"והבית ספר?" היא נשכבה.

"רחוק מהבית." נאנחתי, "אולי אקנה אופניים שמה."

"חבל שלא יהיה שמה בשביל לראות אותך מחליקה עם האופניים." היא צחקה בקול.

צחקתי אחריה ואמרתי, "אני מקווה שלא אמרת לאף אחד שאני עוזבת היום."

"לא." היא הנהנה," לא אמרתי לאף אחד."

"מעולה" התנשפתי בהקלה, "אני לא רוצה עכשיו דרמ-"

"רק רשמתי להם בהודעה" היא חייכה.

"לילי!!!" התנשפתי.

"היי,את לא אוהבת פרידות ואף אחד לא צריך פאקינג לסבול בגלל שאת לא אוהבת פרידות. הם רוצים גם להיפרד ממך." היא אמרה.

"זה סתם יעשה את כולנו עצובים" גילגלתי עיניי.

"תעשי לי טובה." היא גיחכה.

-

"סליחה שהחדר שלך קטן" אמה אמרה, "אבל השכר דירה היה הכי זול מכל מה שבדקתי."

"זה בסדר,אמ." חייכתי אליה,מנסה להקל עליה. בכל מקרה הנסיעה לפה הייתה מטישה.

"שאחסוך קצת כסף נעבור למקום גדול יותר" היא לא השתכנעה.

"אמה, זה בסדר גמור. אני בסדר." גיחכתי.

"אמא הייתה גאה בנו." היא אמרה,מחייכת.

"אמא הייתה גאה בך." ליטפתי את כתפה.

"גם בך!" היא עודדה.

"כן,ברור." צחקתי, "על זה שאני נגררת אחרייך? גאה מאוד."

"על זה שהסכמת לעזוב את חייך ולהתלוות אליי." היא אמרה ויצאה מהחדר.

"זה לא שהייתה לי ברירה" מילמלתי.

אהבתי את החיים בפוינט פלייס.
האווירה הכפרית, המסעדה הקטנה והיחידה שיש במקום המעפן הזה,
אבל עדיין אהבתי אותו.

סיימתי לפרוק את כל הדברים שלי לאחר 9 שעות,
זה לא היה קשה במיוחד אך זה היה מעייף לאחר נסיעה כל כך ארוכה ומעייפת.