Full moon / ירח מלא - by miryam

ירח מלא - הקדמה + פרק 1

הקדמה:
אז היי, שמי איימי לורנס.
אני בת 15 ו5 חודשים ומתחילה את כיתה י׳ עוד כמה ימים.
ישלי שיער חום בהיר חלק ועניים כחולות.
אני ילדה בעייתית ואוהבת לעשות שטויות בכל זמן שיש.
המורים? הם כבר התרגלו לזה שאני בעייתית טוב... חוץ מוולטר המורה לגיאוגרפיה, הוא תמיד שולח אותי למנהלת.
אמא שלי היא סמנתה - בת 37, ואבא שלי הוא סטיבן - בן 40.
החברה הכי טובה שלי היא סאם וולסון ואני מכירה אותה מגיל שנה וחצי היא קטנה ממני רק בשבוע!
כשאני בצרה? היא תמיד מצילה אותי אלא אם כן היא נכנסה לצרות ביחד איתי.
לחבר הכי טוב שלי קוראים דניאל סמית, הוא בן 16 כמעט והוא תמיד לצידי דניאל גר בבית מולי. וכך בעצם הכרנו מגיל 6 כשהוא עבר לשכונה שלנו והורי הזמינו את הוריו לארוחה.
אני סאם ודניאל מין חבורה כזאת שלעולם לא תמצאו אותנו אחד ללא השני והוא בדרך כלל נכנס איתי ועם סאם לצרות, אבל הרבה פחות ממני ומסאם.
וזהו. זה בערך אני והדברים שאתם צריכים לדעת עליי.
טוב זה לא! כי עכשיו? עכשיו אני נערת זאב כבר שלוש שעות!
איך זה קרה? תמשיכו לקרוא ותדעו.
•
פרק 1:
"היי חכו לי!" סאם צעקה בזמן שאני ודניאל המשכנו לרוץ ביער וסאם אחרינו.
"את צריכה לרוץ יותר מהר כדי להיות בקצב שלנו" דניאל צעק לה בחזרה.
"טוב דניאל היא צודקת באמת קצת מיהרנו" אני ודניאל עצרנו והתנשפנו בחוזקה.
"תודה באמת!" סאם סוף סוף הגיעה ופרצוף חמוץ היה על פניה "לא אשמתי שאני רצה פחות מהר"
"לא אשמתנו שהגעת עם עקבים" דניאל החזיר לה וצחקנו
"טוב לא ידעתי שנרוץ ביער בשבע בערב במקום ללכת למסעדה" היא התעמתה איתו
"הייי לא לריב אנחנו נגיע למסעדה אבל יש דרך קיצור דרך היער אז עברנו פה" אמרתי מנסה להרגיע אותם
"אבל לרוץ?" סאם אמרה שוב בעצבים
"תודי שזה הרבה יותר כיף" דניאל אמר מתיח בה שוב
"טוב זה היה יכול להיות כיף אם לא הייתי על עקבים!" היא אמרה צועקת מעט
"אף אחד לא אמר לך לבוא עם עקבים למסעדה!" הוא אמר צועק בחזרה
"טוב אולי די?" אמרתי עבעודי מתנשפת עדיין מהריצה "באנו להנות לא לצעוק אחד על השני עכשיו תתחבקו ותשלימו ונמשיך ללכת"
לאחר שהם התחבקו המשכנו ללכת דרך היער החשוך במטרה להגיע למסעדה ולאכול אחרי הליכה ארוכה.
לפתע נשמעה נהמה חלשה "שמעתם את זה?" אמרתי חוששת מעט
"את מה? את התלונות של סאם בגלל העקבים?" דניאל אמר וצחק
"חהחה מצחיק מאוד" סאם החזירה לו במבט זועף בזמן שאני מנסה להבין מהו הרעש שנשמע
כעבור כמה שניות הנהמה התגברה
"אוקיי איימי זה לא מצחיק תפסיקי עם הקולות" סאם אמרה ומבט מפוחד על פניה
"אני.. אני לא.. אני לא חושב שזאת איימי" דניאל גמגם והצביע לכיוונו של ערפל שזוג עיניים צהובות נגלות לעין מופיעות מתוך הערפל
"רוצו!" צרחתי והתחלנו לרוץ אל תוך היער בזמן שהיצור רץ אחרינו
"הצילו!" סאם צרחה, אחד מהעקבים שלה נתקע בתוך גזע והיא מעדה ועיקמה את רגלה
דניאל מהר רץ לכיוונה ועזר לה להמשיך
עצרתי. לא יכולתי לתת ליצור לתפוס אותנו
"מה את עושה?" דניאל צרח לכיווני
"תמשיכו! אני אעקב אותו, אני ארוץ לכיוון השני וניפגש ליד הכביש הראשי, אל תדאגו אני אגיע!" צרחתי לכיוונם בזמן שהם המשיכו לאט
"היי יצור!" צעקתי אל היצור המוזר והוא הסתובב לכיווני ונהם לעברי
הבחנתי בו לבסוף זה לא היה יצור מוזר, זה היה זאב.
נבהלתי אבל הייתי צריכה להמשיך לרוץ כשאני יודעת שהוא אחרי
רצתי ולא הסתכלתי לאחור אבל זאת הייתה טעות כי הזאב קפץ עליי ונשך את ידי
בזמן שאני מנסה להעיף אותו ממני נשמעו קולות של יריות והזאב נבהל נתן לי מבט חד לעייני עם עיניו הצהובות וברח וכך גם אני
כשהגעתי לכביש הראשי הייתי חייבת להסתיר את הנשיכה מסאם ודניאל אז שמתי את הגקט שהבאתי איתי בתוך התיק שהבאתי עם בגדים כיוון שהיום אנחנו ישנים אצל סאם.
"איימי! סאם צעקה לעברי בעודה רצה אליי ומחבקת אותי חיבוק חזק "דאגנו לך כלכך את בסדר? הוא תפס אותך? קרה משהו? שמענו יריות!"
"אנ.. אני בסדר נדבר על זה אחרי המסעדה כי אני ממש רעבה" אמרתי מנסה לחייך חיוך אמיתי
"הוו הנה סאם שאני מכיר דניאל אמר וצחק "עכשיו בואו נמצא משהו טעים לאכול ונשכח ממה שקרה"
כולנו צחקנו והתקדמנו לכייון המסעדה הקרובה אבל לא יכולתי לחשוב על משהו אחר חוץ ממה שקרה
מיזה הזאב הזה? ומי ניסה לירות בזאב? אפילו הנשיכה כבר לא עניינה אותי יותר.