במהלך הלילה ניסיתי להירדם אך ללא הצלחה. כל רגע פנוי מחשבות רבות צצו בראשי - הדאגה הרבה לאליס שנשארה בבית החולים וכך גם כולם, בציפייה שמחר היא תרגיש טוב יותר. העובדה שהבית שלי עבר שוד ולא לקחו כלום. ובמיוחד הפתק המוזר שהיה תלוי על המקרר בעזרת מגנט.
להתרחק ממה? הוזהרתי ממה?
בשעות הקרובות התהלכתי מצד לצד ובחנתי את הנזק. למזלי לא נשבר ולא נגנב כלום. לאחר מכן צלצלתי לקיילי והודעתי לה שאני לא מרגישה טוב, ושאגיע מיד על הבוקר. כמובן שקיילי הסכימה איתי שאשאר בבית, אך היא לא ידעה את הסיבה האמיתית לכך. לא סיפרתי לה כי לא רציתי לערב אותה בזה, לא רציתי לעשות עוד בעיות.
במשך כמה שעות סידרתי את הבית, אחרי מאמץ רב והרבה כוח הצלחתי להחזיר את הבית למצבו הקודם, כך שאין שום רמז לכך שהבית עבר משהו - חוץ מהפתק.
לאחר שסידרתי את הבית נכנסתי למקלחת ארוכה כדי להרגיע את עצמי. כשפקחתי את עיניי בתוך המים, מצמצתי מספר פעמים והבטתי למעלה, הדבר היחיד שיכולתי לראות מול עיניי זה את הפתק. יצאתי מהמקלחת במהירות ובמשך שאר הלילה ישבתי על הספה וחשבתי, מי יכל לשלוח לי את זה?
לרגע חשבתי על איידן, אך מיד התחרטתי והבנתי עד כמה המחשבה הזאת טיפשית. אחרי מחשבה ארוכה הנחתי שאולי כל זה היה מיועד לקיילי, אולי יש לה אויבים, אבל גם זה לא. רק מההבנה שמי שעשה את זה ידע שאני זאת שעולה הביתה, אם זה היה מיועד לקיילי אז זה היה קורה כשקיילי הייתה לבדה בבית. כשהמחשבה שאולי אביה של אליס עשה זאת עלתה לראשי מיד שללתי גם אותה, בגלל אותה המחשבה של החשד בקיילי. ואז, הבנתי מי האחראי לכל זה - מי האחראית.
היום בבית החולים היילי לקחה את איידן והסתכלה עליי בכעס, זה היה כל כך ברור שהיא ידעה שהוא איתי, זאת הסיבה היחידה לכך שהיא הגיעה לשם מלכתחילה. רעד חלחל בגופי, המחשבה שאולי היילי גילתה על מה שקרה ביני לבין איידן גרמה לי לקום ולהסתובב בבית הלוך וחזור. לבסוף הבנתי שהאפשרות היחידה היא שהיילי גילתה עלינו, אני מבינה את הכעס שלה אבל אני לא אשמה בכך. אני לא ידעתי דבר על זה שאיידן מאורס, אם זאת היילי שעשתה את כל זה אז אני מצפה ממנה לשלם על כך, אני לא הולכת להניח לזה בקלות.
כשפקחתי את עיניי התיישבתי על המיטה והבטתי בשעון, השעה הייתה מוקדמת בבוקר. הלכתי לשטוף פנים ואחרי מספר דקות כבר הייתי לבושה בג'ינס וחולצה ארוכה וחמה, נעלתי את המגפיים שלי ולבשתי בנוסף גם מעיל. הפעם פיזרתי את שיערי הארוך ולבשתי כובע צמר שהתאים לצבע המגפיים. יצאתי מהבית וצעדתי אל בית החולים, שילבתי את ידיי ונשמתי עמוק, הקור עבר אל גופי ומיד העביר בי צמרמורת שמשום מה הייתה דווקא נעימה לי.
כשהגעתי לכניסה לבית החולים ראיתי את איידן שעמד שעון על המעקה. הפנים שלו היו כה רגועות, כאילו הוא נמצא בפארק ומביט בציפורים. ניסיתי להתחמק ממנו אך זה ברור שהוא מחכה לי, לכן התקדמתי היישר אליו "רצית משהו?"
YOU ARE READING
My Angel Or My Devil
Romansהסיפור מספר על לוס בת ה-20. היא נערה עצמאית שעובדת כמלצרית בשביל להרוויח כסף לטיפולים של אמה החולה בסרטן. היא נערה עקשנית ומציאותית שלא מאמינה כלל בחיים הטובים. במהלך הסיפור לוס תפגוש דמויות רבות, היא תעבור חוויות רבות, קשיים רבים... רובם יהיו קשור...
