//Another//

Chapter 23

התיישבתי בכיסא העור, ממתינה לתורי. הנחתי את תיקי על המושב שלצידי, המושב האחרון הפנוי. השפלתי את מבטי לרצפה, בוחנת את הריבועים הסימטריים. לאחר מכן, משתעממת ועוברת לבחון את ציפורניי, מנסה לנקות כל לכלוך קטנטן בלתי קיים, מנסה למנוע מהמחשבות הרבות למצוא את דרכן לראשי.
זה כלום, כריס, את לא בהריון, ניסיתי לשכנע את עצמי, מקללת את עצמי על כל פעם ששכחנו קונדום.

"סליחה? אני יכולה לשבת בבקשה?" פנתה אלי אישה נחמדה בהריון, מחזיקה את בטנה. היא נראתה מדהים למישהי בהריון כה מתקדם, מטופחת ומתוקתקת.
"כמובן, אני מצטערת." מלמלתי בשקט, והרמתי את התיק מהכיסא, מניחה אותו על רגליי.
"תודה, באיזו שעה את נכנסת?" שאלה בסקרנות.
"שתיים ורבע, את?"
"שתיים וחצי. אלוהים, רציתי להקדים, כבר לא יכולתי להתאפק להגיע לפה. היום אני מקבלת תמונות של המין של הילד, קצת מאוחר, חיכינו כל כל הרבה זמן, רצינו לגלות רק בלידה עצמה אבל לא יכולנו להתאפק... אני מקווה שתצא בת, ואית'ן, הארוס שלי מקווה שבן... אוי, אני כל כך מצטערת, אני ממש שתלטנית, זה קורה לי הרבה מאז ההריון..." הצטערה, ונשכה את שפתה התחתונה.
"אה, זה בסדר. את יכולה לקחת את התור שלי, זה לא קריטי." אמרתי בחיוך מאולץ, בתוך תוכי מתעצבנת עליה, כמה מרושע זה לא נשמע.

"לא צריך, אני לא רוצה סתם לגזול ממך זמן, את לא אשמה שהקדמתי." אמרה, ועכשיו הודתי לאלוהים על כך. כבר ספרתי את הדקות, ומתתי כבר לעוף מפה.
"קוראים לי גרייס. איך קוראים לך?"
"כריסטינה." חייכתי. הייתה בינינו שתיקה קלה, ובדיוק יצאה מישהי מהחדר, ובמקומה נכנסה האישה שישבה מצדי השני.
"למה את הגעת לפה?" שאלה. היססתי אם לספר את זה לאישה שאינני מכירה, אך בסופו של דבר החלטתי ללכת על זה. היא גם ככה לא מכירה אותי, זה לא שתוכל לספר למישהו, ולא שהיה לי אכפת בכל מקרה.

"סתם... אני חוששת שנכנסתי להריון מהאקס שלי. נפרדתי ממנו לא מזמן." אמרתי בכניעה.
"וואו, מצב מחורבן... אני מבינה שהייתם הרבה זמן ביחד."
"למען האמת, לא. טוב, היינו בערך שמונה חודשים. הוא היה המורה שלי, ועשינו את זה מידי פעם." נאנחתי, לא מאמינה שבאמת סיפרתי את זה לאישה זרה.
"טוב, אני מצטערת על החטטנות, אבל מה את מתכוונת לעשות עם התינוק, אם את יודעת, יתברר שאת אכן בהריון?" שאלה. למען האמת, לא חשבתי על זה בכלל. מצד אחד, לא הייתי צריכה את התינוק הזה באמצע החיים שלי, ומצד שני, הפלה לא גרוע יותר מרצח.
"אני לא יודעת." עניתי בכנות.

חשבנו בשקט, כמה דקות. כבר שתיים עשרים. האישה יצאה.
בהצלחה, סימנה גרייס עם שפתיה, חייכתי בליווי הנהון קטן, אספתי כוחות ונכנסתי.

"שלום, כריסטינה?" שאלה הרופאה. הנהנתי, והתיישבתי מולה. משרדה היה נעים, לא קר מידי כמו במסדרון, ולא חם מידי. כמה תמונות היו תלויות על הקירות, רובן תמונות שמפרטות על האיבר המיני של האישה.
"אז נרשמת לאחר המלצה של הרופא המשפחתי שלך?" שאלה.
"כן, כבר בערך שבוע אני סובלת מכאבי בטן והקאות, לרוב בבוקר. וגם כאבי ראש. קודם חשבתי שזה וירוס, אז הלכתי לרופא. הוא נתן לעשות לי בדיקות, כמו בדיקת דם ואולטרסאונד, ואמר שאמי בריאה, אבל הוא המליץ לי ללעת לגניקולוג, שיש מצב שאני בהריון." אמרתי, ובזמן שדיברתי היא הנהנה והקלידה במהירות.

"טוב, אלו באמת סמפטומים נפוצים. אולי הם ראו משהו באולטרסאונד. את יודעת, כנראה אם התלוננת על כאבי בטן לא בדקו לך את איזור הרחם בכוונה, אבל בהחלט יכלו לגלוש לשם בטעות. בואי, אני אעשה לך תחילה בדיקה שגרתית, ואז אולטרסאונד, הפעם נראה אם באמת יש הריון. מה עם המחזור?" שאלה.
"אני צריכה לקבול אותו רק עוד שבוע בערך, לפני כן הוא היה סדיר. אבל אם חושבים על זה, באמת המחזור לא הגיע בפעם האחרונה..." עניתי בקצרה, לא מבינה איך התעלמתי מזה.
היא הובילה אותי לכיסא המיוחד, והורדתי את תחתוני, מודה לאל שלבשתי חצאית, ולא אצתרך להוריד אותה אלא רק להרים למעלה.
כעבור כמה דקות, לאחר הבדיקה השגרתית, שהתבררה כתקינה, עברנו לאולטרסאונד.

הרופאה הורידה את הנייר המשומש, ושמה נייר חדש בשביל ההגיינה. נשכבתי על המיטה מרימה את חולצתי ומורידה טיפה את החצאית כבקשתה של הרופאה. הבטתי בה מורחת את הג'ל על השלט הזה שמחובר למוניטור, עם מסך שחור בנתיים.
ועכשיו, פחד עז אחז אותי. הרגשתי נורא עם עצמי, רציתי לבכות, רציתי לקום ולברוח מפה כמה שיותר מהר, להשאיר הכל מאחורי. לא רציתי לדעת מה התשובה. זה הוציא אותי מדעתי. הרגשתי כאילו הותקפתי חרדה מכל צדדי, ובלעתי רוק. כאשר קירבה קרוב יותר ויותר את המכשיר המזויין לבטני החשופה.

נשמתי נשימה ארוכה, עצמתי את עיניי, והרגשתי את הקור העז פוגע בבטני. התכווצתי טיפה, וקיוויתי שהזמן יעצור. שאני אשאר אותה כריס, שגרה עם חברתה הטובה, יוצאת לטייל לפעמים עם ג'ק, נהנת ובעיקר, לא בהריון.
היא הזיזה את השלט, והקור גרם לצמרמורת בגבי.

ככה עברו מספר שניות, שנראו כנצח. היאכווצה את עינייה, והזיזה עוד קטן, לוחצת על בטני. עצמתי את עיניי בחוזקה, לא רוצה לשמוע את התשובה.
"ברכותיי, את בהריון!" אמרה בקול שמח. פתחתי את עיניי לרווחה, והרגשתי דמעות מצטברות בעיניי. הבטתי במסך, ובאמת יכולתי לזהות דמות מוזרה כלשהי על המסך, משהו מכווץ, באמת מזכיר לשבריר בנייה עובר. הרופאה חייכה חיוך רחב, בזמן שרציתי להתאבד.

לא. לא לא לא לא לא לא לא. בבקשה לא. שיט. שיט שיט שיט.

***

הייייי! איך הולך בחופש? עוד יומיים לימודים...
אז הנה הפרק, מקווה שנהנתן! הפרק יתא די משעמם אבל לא נורא...
מטרה:
14 הצבעות
4 תגובות
אוהבת אתכן 3>