פרק 22 (ריו)

214 26 10
                                    

אז לפני שתקראו את הפרק, כמו שאמרתי, אני חוזרת לפעילות ויעלה פרק פעם בכמה ימים. חייבת לומר תודה רבה לכן! שהחזרתן אותי לכתוב ונתתן לי מוטיבציה ולא עזבתן, אני חייבת לומר שכל תגובה כאן מעודדת אותי ודוחפת אותי להמשיך לכתוב ואני כל כך שמחה שאנשים קוראים את מה שאני כותבת.

אז, כמובן, אני אשמח אם תראו סימני חיים ותגיבו! D: 

***

מאז ההתמוטטות של אמה עברו כמה שבועות וכולנו חזרנו למצב הרגיל, אנה חזרה ללא לדבר על ענייני המשפחה שלה, אני השתדלתי לתמוך בה ולהתנהג כרגיל, לפי מה שהבנתי מצבם של אמה, לוק ואדריאנה - האחים של אנה - היה בסדר גמור ואנה לא הפסיקה להודות לי על כך שמכרתי את המכונית והשגתי את הכסף לניתוח.

האמת היא, שעניין הכסף לא הטריד אותי, אנה הטרידה אותי. היא הייתה מרוחקת, כאילו מיליוני דברים נמצאים לה בראש ואני לא רציתי שהיא תחשוב עליהם, או על חובות אחרים שאני לא יודע עליהם שיש לה, או על הסיבוכים במשפחה שלה - רציתי שהיא ואני נוכל לבלות זמן בלי מחשבות מתסכלות.

אז במשך השבוע לא יכולתי שלא להפסיק לחשוב על משהו שיוציא את אנה ממצבה הנוכחי, חשבתי על לקחת אותה לאיזה מקום, אבל אנה לא אהבה מקומות מפוארים וזה מה שבדרך כלל הייתי עושה עם בחורות.

"מה הבעיה, אחי? פשוט תביא אותה למסיבה שלי בסוף השבוע." אריק אמרה כסיפרתי לו, אריק נהג לעשות מסיבות בבית שלו לעיתים רחוקות, היה לו בית גדול וכשההורים שלו היו נוסעים - הוא ניצל את ההזדמנות.

"אנה? מסיבה? היא תשתגע." רק המחשבה הצחיקה אותי.

"תדבר איתה, חוץ מזה אתה חסר לי במסיבות." אריק חייך אליי ואז נעלם בין ים התלמידים.

ולרגע הקדשתי לזה מחשבה, אנה, במסיבה, לבושה יפה ורוקדת, מחייכת. לא יכולתי שלא לחייך למחשבה הזו, פתאום כל הרעיון לגמרי פיתה אותי אבל מה אנה תעשה עם האחים שלה? ובכלל, לשכנע את אנה לבוא למסיבה יקח יותר זמן ממה שנשאר עד לסוף השבוע.

"ריו!" חייכה ג'סי בין ים האנשים שמיהר לצאת משער בית הספר.

"היי." חייכתי אל ג'סי חזרה.

"ראית את ג'סון במקרה?" היא משכה בכתפיה באי נוחות, מאז שהכרתי את אנה ביליתי זמן לא מוגבל עם ג'סי והיא הייתה בחורה טובה והגיע לה יותר מהבחור הזה, ג'קסון.

"לא." אבל מי אני שאתערב?

"אתם לא ממש מסתובבים יחד שניכם, מה?" היא חייכה מעט בביישנות, כן, לא הסתובבנו יחד וזה די מפתיע כשאני חושב על זה, לי ולג'קסון היו הרבה חברים משותפים.

"לא כל כך." מלמלתי.

"מה אתה חושב עליו?" היא בהתה בשער ששם התקבצו רוב התלמידים.

הכל בסדרWhere stories live. Discover now