פרק קצרצר, כי בדיוק התחילו הלימודים.
***
"מה שלום אחותך?" רוז הבהילה אותי שצצה משום מקום.
"ממתי זה עניינך?" משכתי בכתפיי באי נוחות. לא אהבתי שמרחמים עלי, כמובן, ריו היה נדיב שעשה את מה שעשה אבל בכל זאת שנאתי את התחושה הזו שמישהו עושה משהו כזה למעני. כל חיי נאלצתי לעבוד קשה על מנת להשיג דברים ותמיד האמנתי שעבודה קשה תביא אותי בסופו של דבר למה שאני רוצה, אבל שום עבודה קשה לא הייתה מכסה את הניתוח של אמה.
"ממתי ששנינו יודעות שאת צריכה עוד כסף." היא עצרה לרגע, "אל תשאלי מאיפה אני יודעת, אני יודעת." היא חייכה מעט, "ושנינו יודעות שכבר ניצלת את ריו לגמרי, לא?" היא נאנחת ומניחה יד על ליבה, "אני מוכנה לתת לך את הכסף, אבל שנינו יודעת מה אני רוצה בתמורה."
שנאתי את הכלבה הזו.
"אני לא מתכוונת למכור את ריו בשביל כסף."
"שנינו יודעות שיהיה לו יותר טוב איתי." היא מביטה בעיניי, "וחוץ מזה, את לא תסתדרי."
"אני אסתדר." זה מה שאני אומרת, אבל כשהיא מחייכת שנינו יודעות שזה לא נכון.
***
לא שהתפלאתי מהעובדה שהם שכבו, ריו בחור שנראה טוב, היא נראית טוב ולגמרי מאוהבת בו, הגיוני.
ולא, לא הייתי מהבחורות שנותנות לכל דבר להגיע אליהן, זה קרה בעבר וריו הוא ריו ואני לא אתן לאחרים לגרום למה שאני חושבת עליו להשתנות.
וזה לא עצר את איימי, הבחורה שלגמרי הייתה מטורפת על ריו משיעור ביולגיה לדבר על זה.
"וזה לא מפריע לך?" היא נאנחה, "עכשיו כולם מדברים על זה."
"לא, זה לא מפריע לי." עכשיו התעצבנתי גם אני, "העבר הוא העבר." ומי אני, עם כל הדברים שאני לא מוכנה לספר, אשפוט אותו על העבר שלו.
מיהרתי לקחת את הדברים שלי ולצאת להפסקה ברגע שהצלצול צלצל, לא יכולתי להישאר עוד שנייה בחדר מלא אנשים שלא מתביישים להביט. נכון, אולי אני לא מסוג הבחורות שבדרך כלל בחור כמו ריו יוצא איתן ולכן סבלתי את כל המבטים כשרק התחלנו לצאת אבל למזלי זה החל לשכוח והיא שוב גרמה לזה לחזור.
כשברחתי לחצר האחורית ושכבתי על הדשא, נאנחתי, מיליון מחשבות הציפו את ראשי ולא היה לי כוח להתמודד עם אף אחת מהן. הרגשתי את הפלאפון שלי רוטט ועל צג המסך הופיע השם 'ריו' ללא שום תוספת, לא הייתי מאותן בחורות שמוסיפות את כל התארים האלו כשחבר שלהן מתקשר, למרות שריו שינה את זה מספר פעמים והאנשים בעבודה תפסו אותי - תמיד החזרתי את זה חזרה. לא יכולתי להתמודד עם ריו כעת ובטח לא עם ג'סי שלא הפסיקה לקשקש על אריק ועל כמה מדהים ומושלם הוא ולא הייתה לי תחושה טובה לגבי הקשר שלהם.
הרגשתי כאילו אני טובעת בים ושאני לעולם לא אוכל לצאת ממנו והייתי צריכה ללכת, הייתי צריכה להתרחק מכל המקום הזה. היו לי עוד כמה שעות עד סיום הלימודים אבל הייתי חייבת שקט. אז פשוט הלכתי, לא עניתי לריו או לג'סי ופשוט התרחקתי מכל המקום הזה.
כשהגעתי הביתה זרקתי את התיק בחבטה על הרצפה, אדריאנה ניקתה את הבית כרגיל ואני כרגיל הרסתי את הסדר האהוב שלה, היא בנוסף הוציאה גם את הדואר וכרגיל ערמת החשבונות נערמה לערימה של מעטפות, נאנחתי כשעברתי עליהן, לא נחמד לפגוש חובות.
אבל אחת המעטפות לא הייתה מהסוג הרגיל שהיינו מקבלים, מישהו שלח אותה אלינו - וזה היה מוזר. פתחתי את המעטפה והוצאתי את הדף שהיה מקופל בדייקנות, פתחתי אותו וברגע שראיתי את הכתב, ידעתי.
ואלוהים.
פערתי את עיניי לא מסוגלת להאמין, רק לאדם אחד בעולם הזה יש את הכתב המסודר והמסולסל הזה, רק לאדם אחד, ואת הכתב שלו אני לא אמורה לפגוש יותר לעולם.
אמא שלי.
***
כרגיל, אשמח לתגובות!
YOU ARE READING
הכל בסדר
Romanceאנה מעולם לא דיברה על חיי המשפחה שלה מול אנשים אחרים, בעיקר מפני שכל אדם שהיה שומע על מה שהולך בבית שלה, היה ממהר להרים טלפון למשטרה או למשרד הרווחה, והיא לא רצתה שזה יקרה. ריו מעולם לא ראה את הדברים בדרך שחבריו ראו אותם, הם תמיד חשבו שריו חי חיים י...
