הצלע הרביעית
העלתי עוד פרק כי אני אחלה בחלה של בנאדם.
דרך אגב אני הרצתי את הזמנים אז תנסו לעקוב בלי להיתבלבל😌
*כעבור חצי שנה*
״מתי את תחזרי שוב״ מור שאלה אותי בעצב כשעמדנו בשדה התעופה ממתינים להכרזה על העלייה למטוס
״אני אחזור בקרוב, זה מין ביקור קטן כזה״ אמרתי לה והיא חייכה בעצב
״שמור עליה עידן, דיר באלק״ אמרתי לעידן בהזהרה והוא חייך נבוך
עידן תמיד היה דלוק על מור ואף פעם לא אמר לה
אז שגיליתי את זה הבטחתי לעצמי לנסות לחבר בניהם ויהי מה.
הוא מדהים, ואין מישהו שיוכל לדאוג לה יותר ממנו.
״בלי שטיות קטנה שלי״ רונן אמר וחיבק אותי חזק ביחד עם שירן
״נמאס לי כבר זה פעם אחרונה שאת נוסעת לארץ אחרת״ שירן אמרה לי בהזהרה והינהנתי בחיוך
״פעם הבאה זה יהיה איתכם, עם כולכם״ אמרתי להם והם הינהנו
״שמרי על עצמך״ איתי אמר לי והינהנתי בחיוך קטן
עברתי את המחסום והיתיישבתי על אחד מהכסאות במטוס
נאנחתי בכבדות
הגעגועים לבנות גמרו עליי
ניסיתי שלא לנתק איתן קשר, באמת שכן
אבל זה היה קשה, המרחק והחוסר יכולת להיפגש ביגלל הצבא הרסו אותי
חייכתי לעצמי כשניזכרתי ביום השיחרור שלי מצה״ל
הבנים קנו לו עוגת בובספוג כי הם יודעים עד כמה אני מטורפת עליו
על העוגה היה כיתוב ״הצהובה משתחררת״
הם תמיד אמרו לי שאני צהובה ביגלל שאהבתי את הצבא
*צהוב זה סלאנג בצהל לחייל שאוהב את השירות הצבאי שלו וכל הכלול בו*
אני ללא ספק אתגעגע, להכל
לשמירות בלילה, לאקשן, ואפילו לבכי בלילות
אני חוגגת היום 21
לא מאמינה שהזמן עף ככה
רק אתמול חגגנו את השיחרור של רונן מצה״ל
אבל אני חייבת לעצמי ביקור קטן אצל דוד תומאס והלן
אני מרגישה שלא מספיק הודתי להם בפעם הקודמת
הם לקחו את השברים שלי וחיברו אותם מחדש, פשוט כך
חיוך קטן עשה את דרכו אל פניי כשקיבלתי הודעה מאיתי
״המון מזל טוב קטנטונת וטיסה טובה, אני בטוח שאם המשפחה שלך הייתה היום בחיים הם היו גאים בך, את מדהימה.״
אני פשוט חולה עליו.
הוא תמיד שם, לא משנה מה קורה ומה משתנה
איתי ואני לא ביחד, לא חזרנו ולא ניסינו לחזור
כל כך טוב לנו בתור חברים טובים שאנחנו לא רוצים לקלקל את זה שוב עם הבולשיט הזה שנקרא ״אהבה״
לאהוב זה דפוק.
אני לא רוצה לאהוב.
חשבתי מה היה קורה אם ההורים שלי היו עכשיו בחיים, אם הם היו חווים איתי את כל התהליך הצבאי הארוך שעברתי
הם בטוח היו גאים.
אבא שלי היה מאושר וגאה.
וליאור היה אוכל את הכובע
ליהי הייתה אמורה להיות עכשיו בת 15 את התהליך של גיל ההיתבגרות שלה אני לעולם לא אזכה לחוות
למרות שמאוד רציתי, תמיד רציתי להיות שם בישבילה כשאיזה בן דפוק ינסה לשבור לה תלב ואני אשבור לו תראש
תמיד רציתי להיות שם בישבילה כשהיה לה קשה ולספר לה איך אני היתמודדתי עם הבעיות האלה בגילה
אבל לא הייתה לי היזדמנות לזה, וכניראה לעולם גם לא תהיה.
YOU ARE READING
Stay strong
Roman d'amourגל כהן . בשנה אחת הכל קורה לה, כל משפחתה נהרגת בתאונת דרכים קטלנית והיא נשארת לבדה. אח של אביה ואישתו לוקחים אותה תחת חסותם ומטיסים אותה למקום מגוריהם, אמריקה. הם רושמים אותה לבית ספר עמיד בניו יורק שם היא תנסה להישתקם מחדש ולהכיר אנשים אך הי...
