הנה אמבר הדמות הראשית בתמונה
_____________________
זה היה עוד יום ראשון רגיל. חזרתי מהקולג' לדירה שאני שוכרת עם חברה שלי אליס, והתארגנתי לצאת לעבודה בגלידריה שאני עובדת בה כבר שנתיים. תהיו בטוחים שזה נמאס כבר ומזמן, אבל באיזו עוד דרך ארוויח כסף משלי?
המשמרת שלי מתחילה בעוד שעה ואני עוד אפילו לא התלבשתי.
"לא אמא, עוד לא הלכתי לקנות לאבא מתנה" אמרתי לאמא שלי בפלאפון שאני מחזיקה בעזרת הכתף שלי, כשנכנסתי בדיוק לדירה עם תיק על הגב ושקיות מלאות במצרכים שקניתי בדרך.
"אז מתי בדיוק את מתכוונת לעשות את זה אמבר? נשאר רק שבוע וחצי!"
היא גורמת לזה להישמע כאילו זה כל כך מעט זמן. טוב אבל אמא שלי תמיד היתה כזאת, היא תמיד לחוצה בזמנים וחייבת שהכל יהיה מושלם, שזה לא בדיוק יתרון כזה גדול בשבילי.
גיחכתי להערה המגוכחת של אמא שלי וסגרתי את דלת הדירה. "אמא זה מספיק זמן, אני אמצא כבר.." לא הספקתי לסיים את המשפט ושקית נפלה לי מהיד.
לקחתי נשימה ארוכה והחלטתי להרים אחרי שאשים את שאר השקיות, כי אני לא בדיוק יכולה להתכופף עכשיו בידיים מלאות שקיות כבדות.
"מה זה היה? מה הזה הרעש הזה?"
"זה.. נפלה לי שקית"
"שקית של מה?"
"מצרכים אמא" עניתי תוך כדי שהנחתי את שאר השקיות על השולחן.
"מצרכים? שוב את קונה אותם? חשבנו שאמרנו שהפעם זה התור של אליס לעשות את זה! את לא המשרתת בבית אמב.."
"אמא זה בסדר, את מכירה את אליס. היא.. מפוזרת כזאת. זה לא ביג דיל" אמרתי לה כשהרמתי את השקית שנפלה על הרצפה. היא תמיד עושה עניין גדול מכלום.
"מפוזרת הא? ואיפה היא בדיוק עכשיו? אני מקווה שהיא עוזרת לך."
"היא..." אין לי בדיוק מושג מה לומר לה, אם אגיד שהיא לא פה היא שוב תתחיל להרצות הרצאות.
"היא..?"
"חייבת ללכת אמא, ביי" אמרתי במהירות וניתקתי. התנשפתי והנחתי את הפלאפון על השולחן.
אין לי כוח לזה עכשיו. יש לי עבודה שמתחילה בעוד פחות משעה!
התחלתי להוציא את המצרכים מהשקיות, ולא עברו כמה שניות והפלאפון שוב צלצל. אני מאוד מקווה שזאת לא שוב היא ושלא תתחיל לחפור לי איפה אליס, אין לי מושג בעצמי איפה היא.
הנחתי את המצרכים על השיש, לקחתי נשימה ארוכה וניגשתי שוב אל הפלאפון.
שהרמתי אותו ראיתי שכתוב על המסך את השם של הסוכנת שלי- מיה.
"הלו?" עניתי.
"אמבר! למה לוקח לך כל כך הרבה זמן לענות?"
"אני.. עזבי זה לא משנה. קרה משהו?"
