הקדמה+פרק 1

240 9 2
                                    

קוראים לי אליסון אני בת 17 בכיתה י׳ב אני לא ילדה של חברים  ההורים שלי נטשו אותי בגיל מוקדם הלכתי לפנימייה בגיל שנתיים ואז משם אימצו אותי אני אוהבת את ההורים המאמצים שלי הכי בעולם לאמא שלי קוראים קים ולאבא כריס אני בגובה 1.70 אבל במשקל של 38.0 זה לא טוב כל כך אמא שלי מנסה כל הזמן להאכיל אותי אבל אני לא נותנת לה כל כך אבא שלי דואג לי כל כך כמו שאמרתי לא התחברתי עם אף אחף.
אף פעם לא הרגשתי את האהבה הרגשתי רק את המילה שנאה...
אני בחרם בגלל הילדה אחת שקוראים לה שירלי אבל זה לא מזיז לי כי אני במלא ילדה שלא רוצה חברים *-בוקר-
״קומי אלי (שם קיצור אליסון) ״ אימי שפתחה את הדלת שראתה שאני עדיין ישנה העירה אותי בנשיקת בוקר טוב ״קמתי אמוש״ אמרתי ונישקתי אותה חזרה
״מה את רוצה היום לאכול?״ אימי שאלה אותי בזמן שהיא מסדרת לי את המיטה ״אמוש אני לא רעבה״ אמרתי בשקט ״אין לא רעבה מאמי את חייבת לאכול״ היא אמרה ״אם לא תאכלי את תהיי אנורקסית!!״ היא הוסיפה לדבריה ונכנעתי ״טוב אמוש אני אוכל אבל עוד מעט״ אמרתי ״יופי ילדה יפה שלי ״ היא אמרה בחיוך ויצאה מחדרי הוצאתי מעצמי את הפיגמה כך שנישארתי עם הלבשה תחתונה ובחרתי בגדים חולצה לבנה וג׳ינס בויפרנד נעלי אדידס תיק צד של אדידס שמתי בתוך התיק את הציוד שאני צריכה בכל זאת אני תלמידה טובה למרות שהמורים לא מתייחסים אלי כל כך רק אם זה משהו חשוב ואומניות כמובן יצאתי מחדרי לכיוון פינת האוכל שם חיכה לי האוכל פנקייקים וואי כמה שהריח עשה לי לא טוב אבל אכלתי בשביל לשמח את אימי וגם כדי לא להגיע לאנורקסיה ״תודה אמוש היה טעים״ אמרתי מנשקת אותה ״אבוש אני אלך ברגל היום ״ אמרתי לו והוא חייך והינהן ״טוב אמוש אבוש הלכתי״ אמרתי מנופפת לשלום ולוקחת את תיקי ניגשתי למעלית וירדתי למטה
-בית ספר-
׳יום ראשון ללימודים הלואי וזה היה סוף השנה ׳ מילמלתי לעצמי ונכנסתי לבית ספר שכולם מסתכלים עליי במבטי שוק
-לפני שנה-
נכנסתי לבית ספר כולם צחקו והשפילו אותי שוב פעם זה קורה ׳שמנה׳ ׳מגעילה׳ ׳לכי תמותי׳ ׳מי יתקרב אלייך בכלל׳ הדברים האלה פוגעות אבל התעלמתי
-חזרה להווה-
הם היו השוק מרוב הכמות הזאת שהרזתי אבל הרזתי מלא מידי ההורים שלי היו מרוצים אבל לא מרוצים שאני אהיה עוד מעט אנורקסית אבל בסדר עושים מה שיכולים התעלמתי מהכל והמשכתי לכיתה התיישבתי במקומי ״אליסון תורידי אוזניות התחיל השיעור״ המורה אמרה הורדתי את האוזניות ושמעתי את כל הלחישות של כל ילדים ״סתכלו איזה רזה היא ״ ילד אחד אמר ״איזה גוף פצצה יש לה״ עוד ילד אמר ״איכככ מי יגע בה בכלל עשתה הכל כדי שעכשיו היא תהיה מקובלת ״ ילדה אמרה ופשוט יצאתי מהכיתה שמה אוזניות זה לא מעניין אותי מה הם אומרים הם לא יודעים מי אני וטוב שכך אמרתי
מישהו התיישב לידי לא התייחסתי המשכתי להיות עם האוזניות הוא הוריד לי אוזניה אחת וזה היה ....
*יואו הקדמה+פרק ראשון אז מה אתן אומרות???*
אשמח לשמוע תגובות אם יש המלצות שיפורים תיקונים או שזה בסדר
ממשיכה מ2 צפיות ו 2 הצבעות ותגובה

הגורלWhere stories live. Discover now