Big Sea Thoughts - Hebrew

#israelisburning

אם אתם מדברים עברית ומבינים את המילים האלה. בטח אתם יודעים על מה שקורה עכשיו בישראל. אם לא, תקראו את הכותרת.

ישראל בוערת. אשכרה בוערת. זה יותר גדול מהשרפה בכרמל לפני 6 שנים, זה בכל הארץ. בנקודה הזאת עדיין לא פרסמו אם הציתו או לא הציתו ואם זה פיגוע או סתם יום רע אבל זה לא העניין. ראיתם את טוויטר?

 לכו לטוויטר עכשיו, תרגישו חופשי, וחפשו את התיוג שמופיע בכותרת. תקראו את הציוצים. זה לא רק מוסלמים, זה מכל העולם. אלפי ציוצים של "תראו איך אנשים מישראל נפגעים! איזה בוקר יפה לקום אליו."

זה בעניין עכשיו לשנוא את ישראל. זה ליברלי. ועל זה אני כותב עכשיו, זה מה שמפריע לי.

כמו שאני רואה את זה, יש שני סוגים של שנאה. יש שנאה מסורתית, שנאה שבאה מחינוך. כולנו נגועים בה בלי שאנחנו יודעים. כן, כן, גם את, גם אתה! איך הגבתם בפעם האחרונה שראיתם ג'וק? תנו לי לנחש, קפצתם מהר ורצתם לחפש כפכף או איזה קיי שלוש מאות. זה הרגשה של גועל. ולמה? אין באמת סיבה, הג'וקים לא עושים לנו כלום, הם לא יכולים אפילו לעקוץ אותנו. סתם חרקים שנקלעו בטעות לבית שלנו. אבל ההורים שלנו שונאים ג'וקים והחברים שלנו שונאים ג'וקים אז גם אנחנו שונאים ג'וקים. בניגוד לדוגמא ל... פרות משה רבנו.

זאת שנאה מסורתית, ובבתים מסוימים, במקומות מסוימים, השנאה המסורתית הזאת מופנית כלפי בני אדם. זה מביא לפשעי שנאה, פיגועי טרור, גזענות ועוד כל מיני. העולם המודרני מנסה להלחם בשנאה הזאת בדרכים ליברליות, וזו טעות לדעתי. כי אתה לא יכול להלחם במשהו לא ליברלי עם כלים ליברלים. זה לא משפיע. זה כמו לעצור מישהו ולירות בו עם רובה מים. זה לא יעצור אותו, רק ירגיז אותו יותר. לכן יש לנו את החיילים והצבאות וכל המבצעים האלה, כדי להלחם בשנאה מסורתית בדרך מסורתית, עם כלי נשק.

אבל יש שנאה אחרת, שונה מאוד, גדולה יותר, מסוכנת יותר. היא מסוכנת כי אנחנו לא שמים לב אליה, היא מוגנת על ידי פוליטיקלי קורקט וחופש הביטוי. השנאה הליברלית מופנית כלפי בני אדם מסוימים או קבוצת בני אדם שלכאורה "נחותים" ליברלית מקבוצה אחרת. היא נמצאת בכל מקום ולגיטימית מתמיד. טבעונים נגד קרניבורים, דמוקרטים נגד רפובלקנים. השנאה הזאת מסתתרת מאוד טוב. כי מותר לך להגיד שמישהו אחר מתנהג לא בסדר, לא?

מותר, אבל יש גבול. אתה יכול לחשוב שמישהו מתנהג לא בסדר. אתה יכול להגיד לו שהוא מתנהג לא בסדר, לנסות לשנות את דעתו, זאת ביקורת לגיטימית. אבל באיזשהו שלב עולה המחשבה שאלה שמתנהגים ככה הם לא ברי שיח, הם לא ברי התייחסות. מפסיקים לדבר איתם ומתחילים לדבר עליהם. וככה זה מתחיל. וזה רק גדל. זה מתחיל בכך שאתה מתנגד להם, אחר כך אתה לא מדבר איתם. אחר כך אתה יוצא נגד מי שתומך באותם אנשים וזה רק גדל וגדל. עד שהיו מקרים שזה הגיע למצב שאתה חושב שהאנשים האלה צריכים למות.

היא פה, ואנחנו לא רואים אותה. היא פה, והיא בכל מקום. היא נמצאת באדם שמתנפל על אדם אחר כי הוא לובש מעיל מעור. באנשים שמכים אדם ברחוב כי יש לו כובע אדום שכתוב עליו "מייק אמריקה גרייט אגיין". היא באנשים שמצייצים כמה זה טוב שאזרחי ישראל עולים בלהבות.

ובמצב הנוכחי, עם כל כך הרבה שנאה ליברלית כזו. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, כמה באמת כאב ותדהמה תהיה אם מישהו יתנקש בחייו של, למשל, דונאלד טראמפ.

זהו, זה קצת מהמחשבות שעלו לי, אני מקווה שהפוסטים הבאים לא יהיו כאלה כבדים. בהצלחה לכם, לילה טוב, שקט, וקר. ולמי שגר באזור בוער, שימרו על עצמכם!