Pretty // l.s

1

הארי

צעדתי במסדרון בית הספר, מחייך את החיוך הכנה שלי ביני לבין עצמי, מרגיש נהדר בזמן שאני לבוש בחולצה החדשה שלי.  אני מתעלם באופן מוחלט מהמבטים הנגעלים, או ההמומים, או שניהם ביחד - אני לא יודע, ולמעשה, זה לא באמת חשוב לי. אנשים תמיד הסתכלו עליי באופן מוזר שכזה, אבל זה די אירוני באופן משעשע, כי הם המוזרים כאן. אנחנו חיים בשנת 2016, מעט מודרניות. 

אני חושב שהצבע וורוד מחמיא לי. הוא גורם לי לחוש מלא חיים, רענן ולהאמין שאני חד קרן קסום. למה אני אמור לחוש רע מדבר אשר גורם לי אושר ונוחות? בעבר הנחתי להם לגרום לי לפקפק בעצמי וברגשות שלי, כיום, אני פשוט רגיל לזה, ולא באמת אכפת לי יותר. אני מניח שנפגעתי כבר כה המון פעמים שאני חסין מכל פגיעה אפשרית אחרת, וגם אם אפגע, הכאב לא יהיה כה חד כמו בעבר, כי אני רגיל לחוש אותו.

עצרתי ליד הארונית שלי ושלפתי מתוכה את ספר המתמטיקה המגעיל, ורפרפתי מבט בראי שתליתי על הדלת הפנימית של הארונית. חייכתי חצי חיוך, מרגיש שהיום זה היום שלי. היום, יהיה יום טוב. התלתלים שלי מסודרים באופן מושלם, לא נתקעה לי שום חתיכת ירק בין השיניים מארוחת הבוקר והצבע הוורוד מחמיא לעורי החיוור אפילו יותר מאתמול. כן, אני יפה. אני אוהב להרגיש יפה. 

רציתי לקפוץ מרוב התרגשות, אני אוהב את בית הספר למעשה, ואני אוהב לפגוש את החברים שלי. אני גם אוהב את רוב השיעורים, אני תלמיד די מוצלח - אני מניח שתמיד אמצא את החיוביות בכל דבר, בכיתי יותר מידי שנים על יותר מידי חרא, עכשיו מגיע לי להיות מאושר. 

"הארי!", ליאם, החבר הטוב ביותר שלי קרא לי מעברו השני של המסדרון והתקרב אליי במהרה, "חולצה חדשה?", שאל בגיחוך. 

הנהנתי, מצביע עליה בהתרגשות, "כן, רציתי לקנות אותה כבר המון זמן", מלמלתי, "איפה היית אתמול?", תהיתי, מאחר והוא אינו הופיע אתמול בבית הספר.

הוא חייך חצי חיוך נבוך, "אצל קיילי", סיפר, "היא הגיעה לביקור, והעדפתי לבלות את היום אתה", משך בכתפיו.

לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, אני אדם מאוד כנה, וליאם יודע מה אני חושב על בת הזוג שלו, אבל אני גם יודע שהוא שונא זאת ואני לא רוצה לאכזב או להעציב אותו, אז רק שתקתי ונסתי להבליע חיוך, "נהניתם?", שאלתי כי הייתי פשוט מחויב להביע התעניינות בתור חברו הטוב.

הוא הנהן בהתרגשות, "ליבנו את כל הוויכוחים של החודש האחרון, צפינו בנטפליקס והתכרבלנו, אבל היא הייתה חייבת ללכת לקראת הערב", הוא נאנח והשפיל את ראשו, בועט באבן דמיוניות בקרקע, פעולה המראה על תסכול מצדו, לפני שצעד בעקבותיי לאורך המסדרון.

"לפחות היה לך את היום הזה אתה", הזכרתי לו בחצי חיוך, והוא רק הנהן בשקט, "אז מה התכניות שלך להערב?", שאלתי על מנת להעביר נושא, אין לי ממש כוח או חשק לדבר עליה. וגם, זה יום שישי היום, ולשם שינוי, אשמח ללכת למסיבה. אני עדיין נער מתבגר.