פטרונוס- מתורגם

פטרונוס - 2

אחרי כמה שיטוטים באינטרנט, מצאתי המשך מדהים!! תרגמתי אותו, והנה הוא כאן לפניכם. אני ממש מצטערת שאני לא שמה קרדיט, אני פשוט לא יודעת מי הכותב

***********************

פטרונוס, הארי אומר לנוויל, הוא הניחוח של אדמה תחוחה והתחושה של שמש דרך זכוכית החממה. זה לעבוד עם הידיים בגינה, לעזור לצמחים שבריריים וזרעים עדינים לצמוח. זה להיות קבור מתחת לחברים בסעודת סוף השנה, אחרי ניצחון בגביע הבתים, בזכות סוגים שונים של אומץ. אבל אין שום רגע ניצחון כאן, אף חיה אינה מופיעה בכסף מסתחרר. רק נשיפת עשן, קלושה ולא מזוהה, ואין זו הדרך שבה תמיד זה עובד אצלו?

אתה תגיע לשם, הארי אומר לנוויל. כלומר, לקח לי עידנים ללמוד את זה. אתה עוד תמצא את הזיכרון הנכון. למרות שנוויל רואה חוסר וודאות בעיניו כשהוא אומר לו שהוא רגיל לזה.

והארי טועה. נוויל לא תופס את זה. לא בשנה הזו, לא בשנה שאחריה, ולא בשנה שהארי נעלם ונוויל נשאר לנסות למלא חלל שהוא יודע שהוא לעולם לא יצליח למלא. זה הסוד שלו, זה שהוא לא מגלה לאיש, שהמנהיג שלהם, הגיבור שלהם, הגנרל שלהם, לא מסוגל לייצר פטרונוס משלו.

פטרונוס, הוא אומר לכל כך הרבה אחרים, הוא התחושה של אמא שלך שמחבקת אותך ללילה טוב, של אבא שלך אומר לך שהוא גאה בכל מה שעשית. אלו בקרי חג מולד משפחתיים, וימי קיץ שמשיים והידיעה שאתה מוגן, שאתה בטוח, שאתה אהוב. הוא מאכיל אותם בכל הזכרונות שהוא מייחל שהיו לו, וזה עובד, בשבילם, והוא גאה בהצלחה שלהם. הוא כן. הוא כן.

ואז, כשהקרב מגיע, כמו שהוא תמיד ידע שיקרה, ~הם~ מופיעים, שחורים וקטלניים ומלאים בייאוש. והוא צופה בהם עטים על שדה הקרב, צופה בהם משחרים לטרף בין החברים שלו, החיילים שלו, חבריו לנשק, והוא נמלא זעם, איך הם מעיזים לבוא לכאן, איך הם מעיזים לפגוע באלו שהוא נשבע להגן עליהם.

הוא בוער באש, הוא אפילו לא צריך את המילים. הוא מצביע בשרביטו, וצורה כסופה מתפוצצת מקצהו, מגרשת את הסוהרסנים עם הכוח והגודל והעוצמה והזעם. וכשהאריה העצום עושה את דרכו חזרה אל נוויל, הוא יודע את האמת.

פטרונוס, הוא חושב, הוא אינו תחושה של אדמה בידיו או ריחם של הלילכים שצומחים מחוץ לחלון חדר השנה שלו. פטרונוס הוא סיפור עצוב שמסוםר בעטיפות מסטיק ומבטים ריקניים, חיים של ביקורת וגערות וידיעה שהוא לעולם לא יהיה טוב מספיק. זה ילדות בלי מספיק זכרונות שמחים, וילד שאיכשהו התגבר על כל זה והגיע להיכן שהוא היום.

יום אחד, פטרונוס יהיה ניחוח של פרחים, והצחוק של הילד שלו, והתחושה של אהוביו בידיים שלו. יום אחד, הוא יהיה כל אותם רגעים וזכרונות שהוא האכיל אחרים. אבל היום, פטרונוס הוא לראות במו עיניו שלו שלמרות שהעולם הוא קודר ועגום ושחור כמו שהעולם הזה הפך להיות, יש דברים ואנשים ורעיונות ששווה להגן עליהם. זה להטיל ספק בעצמך וביכולות שלך ובמה שאתה שווה, ולמרות זאת, לא להטיל ספק להרף עין קצרצר שלהגן על הדברים והאנשים והרעיונות האלו חשובים כל כך הרבה יותר מלהגן על עצמך.