Pregnant By Accident

פרק 1

*נקודת המבט של מריאנה*

"בבקשה אדוני, המשך יום טוב שיהיה לך" הושטתי לזקן הנחמד את השקית עם המכנס החדש שהוא קנה וחייכתי אליו.

הוא הנהן בחיוך ולקח את השקית, והסתובב ללכת.

עוד לקוח הלך, ושוב החנות שוממת. אלוהים, אני שונאת שזה כל כך ריק ככה. זה בדרך כלל לא קורה, אבל שזה קורה, אני שונאת את זה.

"הי מריאנה" הסתובבתי ששמעתי את הקול של קייסי והפנתי את מבטי אליה, רואה אותה הולכת אליי, עם חיוך גדול מרוח על פניה, קוראת לי בהתרגשות.

"נחשי מה?" היא שילבה את ידיה, מחייכת.

הבטתי בה מספר שניות והתחלתי לצחוק. "אני מכירה את המבט הזה, מה את זוממת?" הבטתי בה בחשדנות.

"אני לא זוממת כלום! מתי אני זממתי משהו?"

פתחתי את הפה לענות אבל לפני שהספקתי היא כבר קטעה אותי.

"לא משנה." היא הוסיפה במהירות.

"בכל אופן, תראי מה יש לי!" היא קראה בהתלהבות, מוציאה מתיק משהו ומושיטה לפניי, שאראה מה זה.

שאני מנסה לראות מה היא לעזאזל מושיטה בפניי, אני רואה 3 כרטיסים. ולא סתם 3 כרטיסים, 3 כרטיסים להופעה של להקה של ריקודי בלט שמגיעה מאירופה לעיר שכל כך התרגשתי שבאה. 

"וואו קייס, השגת כרטיסים?" הרמתי חזרה את מבטי אליה והיא הנהנה באיטיות, כולה מחייכת.

"וואו!" צחקתי. "אני שמחה בשבילך"

"את יכולה להיות שמחה איתי" 

"אמ, מה זאת אומרת?" 

"זאת אומרת שאת יכולה לבוא איתי להופעה! אין לי כרטיס לתת לך, אני הבטחתי לאחיות שלי שאקח אותן" היא גלגלה את עיניה.

"אבל את יכולה לקנות כרטיס ולבוא גם! תחשבי כמה כיף זה יכול להיות!" היא מחאה את כפות ידיה בהתרגשות ואני צפיתי בה, לא יכולה להתאפק לא לצחוק.

"זה נשמע מדהים קייס, אבל אני נאלצת לסרב. אני לא יכולה לבוא."

מיד החיוך נמחק מפניה, והבעה בלתי מובנת היתה נראת על פניה. היא עצובה? מאוכזבת? או שזה בכלל משהו אחר?

"למה שתרצי לסרב? את כל כך חיכית לזה." והנה זה, האכזבה. היא מאוכזבת. ולא רק מאוכזבת, היא גם נראית מבולבלת. ואני לא מאשימה אותה, אבל אני גם לא הולכת להסביר את כל הסיטואציה שלי לפניה.

"אני מצטערת. אני פשוט לא יכולה. אבל את תהני עם אחיות שלך, אני בטוחה."

היא שתקה מספר שניות עד שסוף סוף ענתה. 

"אוקיי, כרצונך. אני אספר לך איך היה" היא חייכה, מתחילה ללכת אחורה עם הפנים אליי לצד השני של החנות, שלפתע הפלאפון שלי מתחיל לצלצל.