זה היה לילה קר,שמעתי צעדים כל הזמן נעים לכיוון הספריה אסור שמישהו יתפוס אותי אני מספיק בצרות שנכנסתי לפה בלי שאף אחד ידע, לא מזמן אמא שלי נפטרה מסרטן מאז שהיא נפטרה אני לא ממש בפוקס היא תמיד הייתה בשבילי שהייתי צריכה אותה ועכשיו אין לי אף אחד,אבא שלי מאז שהיא נפטרה החליט החלטות קשות הוא בקושי יוצא מהבית ופעמים אחדות שהוא יוצא רק לראות מתי אני חוזרת הביתה הוא מחכה לי בכניסה,לפחות נשאר לי את הארי אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.בזמן שהייתי בספרייה כל הזמן שמעתי מישהו קרא בשמי ג׳סיקה אבל כולם קוראים לי בקיצור ג׳ס. הצעדים מתקדמים אלי ואני עדין שומעת מישהו שקורא לי אני מציצה לראות מי עומד שם וחשתי הקלה ראיתי את הארי , הוא החבר הכי טוב שלי הוא עוזר לי תמיד,הוא שאל אותי מה אני עושה בספרייה אמרתי לו שאני מחפשת את הנגן שלי שאיבדתי אותו ואסור לי לאבד אותו ,הוא שאל אותי ממתי יש לך נגן ולמה אסור לך לאבד אותו היססתי ואמרתי לו שאני מעדיפה לשמור את זה לעצמי,לא סיפרתי לו שזה היה הנגן של אמא שלי אבא שלי היה כועס עלי אם הוא היה יודע שלקחתי את הנגן של אמא שלי,הוא צחקיק ואמר אוקי.אחרי כחמש דקות הוא מצא את הנגן והוא שם לב שרשום על הנגן את השם של אמא שלי לוסי,הוא הסתכל כמה שניות במבט שמבין שמשו לא בסדר,למרות זאת הוא הביא לי הנגן ולא שאל שאלות. הארי לוויה אותי חזרה הביתה ואבא שלי חיכה לי בכניסה במבט מודאג,הארי ראה שאבא שלי מודאג והבין שזה לא זמן טוב הוא חייך אלי ואמר ניפגש בבוקר.אבא שלי קרא לי ג׳סיקה שלוש פעמים עד שבאתי אליו הוא שאל אותי איפה הייתי בשעה הזאת אמרתי לו שהייתי צריכה לצאת החוצה קצת לשאוף אוויר,הוא הסתכל עלי באותו מבט שראה אותי והלך לחדר שלו.הגיע הבוקר וחכיתי לאוטובוס שיבוא לאסוף אותי לבית הספר באוטובוס פגשתי את הארי הוא הוציא מהכיס קופסה קטנה והביא לי אותה פתחתי וראיתי צמיד מזהב שיש לו חצי לב וחצי השני מתחבר לחצי של הלב שלו וראיתי פתק שרשום "לג׳סיקה מזל טוב ליום הולדתך השבעה עשרה ממני הארי" זה היה צמיד כל כך יפה,ואז הגענו לבית הספר ירדנו מהאוטובוס. אני נחשבת בבית הספר ילדה שעושה הרבה צרות אין לי הרבה חברים אבל זה לא מפריע לי כי אני לא ממש אוהבת להיות ליד הרבה אנשים,חוץ מהארי אני לא צריכה אף אחד אחר.הלכתי לכיתה במהירות כי אני כבר אחרתי בלי לשים לב נתקלתי במשו הסתכלתי למעלה ושמעתי אני מצטער אני לא מכיר את בית הספר אני חדש,הוא הושיט לי את היד לעזור לי לקום והוא היה כל כך חתיך היה לו שער שחור ויפה הוא לבש ג'ניס כחול חולצה לבנה ומעל ז׳קט שחור והשרוולים היו מקופלים עד למרפקים הוא היה כל כך מושלם,ואמרתי לו שזה בסדר שזה לא אשמתו אגב קוראים לי ריאן הוא אמר לי אמרתי לו אני ג׳סיקה אבל אתה יכול לקרוא לי ג׳ס,ריאן שאל אותי אם אני יודעת איפה כיתת מדעים הסתכלתי במערכת לימודים שלו ואמרתי לו שאנחנו לומדים באותה כיתה הלכנו ביחד לכיתה.הוא יתישב לידי שאל אם זה בסדר אמרתי לו שכן,אחרי שעתיים ארוכות ומשעממות היה צילצול להפסקה יצאנו ביחד החוצה והלכנו לקפטריה ישבנו ביחד ואז הארי בא והתיישב לידנו הארי וריאן התחילו לפטפט כאילו הם מכירים שנים ואז באה מלכת הדבורים בלה ,אוף היה כל כך מעצבנת היא נחשבת כמקובלת אבל מלא לא אוהבים אותה בגלל שהיא מגעילה אישית אני לא מבינה אפילו למה היא מקובלת,היא מדברת לריאן ואומרת מה אתה מסתובב עם הלוזרים האלה ומתחילה לפלרטט איתו. למרבה המזל לא אכפת לו כל כך מלהיות מקובל. אז הוא אמר לה שהוא לא מעונין להסתובב עם סנובים כאלה.בסוף היום הארי ניגש אלי ואמר לי אם אני רוצה לבוא למועדון אמרתי לו שלא מתחשק לי ואני רוצה רק ללכת הביתה לישון.הגעתי ונכנסתי הביתה ראיתי את אבא שלי יושב על הספה והוא שואל אותי איפה הנגן של אמא שלך ג׳סיקה,לא עניתי לו וניגשתי לחדר הוצאתי מהמגירה את הנגן והלכתי לסלון,הבאתי לו את הנגן והלכתי,הוא לא הוציא מילה וכך גם אני.בערב, אבא שלי הביא לי מתנה הוא שם אותה על הכרית הכחולה שלי פתחתי את המתנה וראיתי מסגרת יפה והייתה תמונה בפנים של אבא שלי אני ואמא שלי התחלתי לבכות מרוב געגועים לאמא שלי, הסתובבתי לאבא שלי ונתנתי לו חיבוק חזק ולחשתי לו באוזן שזאת המתנה הכי טובה שאני יכולה לקבל אי פעם, אני ואבא שלי התחלנו לבכות יחד ולצחוק ביחד. בערב הלכתי עם הארי למועדון ובדרך פגשנו גם את ריאן חגגנו ביחד שלושתנו את יום הולדת שלי ואחרי המועדון הלכנו להסתובב קצת וראינו מקום
