ג'ונגקוק קשר את מנעול האופניים שלו ליד כל האופניים האחרות כשהוא שמע נהמה של מכונית חדישה, הוא הסתובב והסתכל על המכונית המבריקה שנכנסה לחנייה של בית הספר, הוא פחד שזה ג'ימין, הילד העשיר מכיתה י"ב והחברים הבריונים שלו, הוא לא רצה לפגוש אותם הבוקר. דלת המכונית נפתחה ובחור גבוהה יצא ממנה באדישות, כל ההתנהגות שלו צעקה עשירות, העמידה המרושלת שלו, התיק שהוא החזיק ביד אחת, משקפיי השמש הגדולות... הבחור העביר יד בשער הצבוע שלו, גורם לכמה בנות לבהות בו, ג'ונגקוק שנא את הילדים העשירים והגאוותניים האלו. הוא חזר למנעול האופניים שלו, סוגר אותו בנקישה, הוא צריך למהר אם הוא לא רוצה לפגוש את ג'ימין.
ג'ונגקוק הלך במסדרונות בית הספר עם קובע הקפוצון השחור על הראש, אף אחד לא התייחס אליו, טוב, אם לא מכלילים בזה את המורים שצעקו עליו וג'ימין והחבורה שלו שדאגו להזכיר את הקיום שלו בדרך הכי גועלית שיש,
"היי, מי זה פה?" הוא שמע קול מוכר לפנים, הוא קילל בשקט וניסה להסתובב, אבל מישהו תפס את התיק שלו, "או אתה מנסה לברוח?" ג'ימין צחק ואיתו צחקו גם ג'ין שעמד עם החברה הבלונדינית שלו ושוגה שעדיין החזיק בתיק שלו, הוא משך את התיק שלו בכוח ובדק שהוא לא נהרס, "מה קרה? זה יקר לך מידיי? אבא שלך מובטל ואין לכם כסף?" ג'ונגקוק סגר בכוח את הפה, לא רוצה לתת למילים שעמדו על קצה לשונו לצאת.
הוא לא יאבד שליטה.
הוא לא יאבד שליטה מולם.
הוא לא יאבד שליטה כי זה מה שהם רוצים.
"אופס, שכחתי... איין לך אבא" גיחך ג'ימין "אתם יודעים איפה אבא שלו?" הוא פנה אל כל התלמידים שעמדו במעגל סביבם צופים במתרחש, "אבא שלו בכלא, יש לנו פה בן של פושע" ג'ונגקוק הרגיש שהוא לא מסוגל לשלוט בעצמו, ושילך לעזאזל מי שהמציא שלספור עד עשר עוזר להירגע,
"אווו תיראו הוא מהדק אגרופים! הוא בדיוק כמו אבא שלו" אמר שוגה, משהו נישבר בתוך ג'ונגקוק, הוא לא כמו אבא שלו. הוא לא. הוא הניף את האגרוף שלו ובאותה שנייה מישהו ניכנס אל תוך המעגל,
"מישהו מוכן להסביר לי איפה המשרד המקולל נמצא?" ג'ונגקוק לא שם לב שהאגרוף שלו עדיין באוויר בזמן שהוא הסתובב ליראות מי זה הבחור המוזר שאין לו מספיק שכל לא להתערב במריבות של ג'ימין והחברים שלו, זה היה אותו בחור עשיר שהוא ראה ליפניי כמה דקות, "היי ילד, אני מבין שאתה ממש רוצה להראות לי את הדרך, אבל אני לא מורה שאתה צריך להרים את היד, אני פאקינג רואה אותך" הוא אמר והסתכל עליו מעל משקפיי השמש שהוא לבש, למה הוא לובש משקפיי שמש בתוך מיבנה? "לעזאזל ילד, התכוונתי שאתה יכול להוריד את היד שלך, אתה לא מבין?" ג'ונגקוק מיהר להוריד את היד וג'ימין והחברים שלו גיחכו, מצוין ג'ונגקוק, אתה לא יכול להתנהג נורמלי? "אייש. היי, ילד! אני יודע שאני חתיך" הוא העיף את הפוני שלו, "אבל אתה לא חושב שתוכל לבהות בי ביותר פרטיות כשתראה לי איפה המשרד המזויין נימצא?" עכשיו כולם מסביב צחקו, ג'ונגקוק דחף קצת את הילדים שעמדו בדרכו, הבחור החדש הלך אחריו, "אני מקווה שאתה לוקח אותי למשרד כי אני פאקינג לא רוצה ללכת אחרייך לשום מקום, אתה נעצר? למה אתה נעצר?" ג'ונגקוק התחיל לחשוב שלבחור הזה יש צורך נפשי כלשהו לקלל בכול משפט, הוא הכי שונא את האנשים האלו. הוא הצביע על הדלת מולה הם עמדו, באמת, הבחור הזה לא יכול אפילו להסתכל מסביב בשביל ליראות שהם עומדים מול המשרד? הוא גלגל עניים והתחיל ללכת, אבל הבחור חסם לו את הדרך "אתה לא מתכוון להגיד לי תודה?" הוא שאל וג'ונגקוק חשב שהבחור הזה מבולבל לגמרי. "אה, ותוסיף טאהיונג. תודה טאהיונג." הוא עמד והסתכל עליו בצפייה, הוא לא מתכוון להגיד תודה לילד המוזר הזה. ג'ונגקוק ניסה לעבור אותו אבל הוא לא הצליח, "אתה לא חושב שהייתי יכול לבקש מכול בת מתלהבת להראות לי את הדרך למשרד המזורגג הזה? אני הצלתי אותך ממריבה שהייתה יוצא ממנה עם פציעות חמורות. אתה לא מתכוון פאקינג להודות לי?" הבחור כעס. מה זה אכפת לבחור הזה אם הוא חוטף מכות? שפשוט ימשיך הלאה, הוא לא צריך עזרה מאף אחד, הוא לא רוצה להתחבר אל אף אחד. הוא הסתובב באדישות לצד השני והתחיל ללכת מהבחור המקלל, מוציא את האוזניות שלו ומפעיל את רשימת ההשמעה האהובה עליו.
פרק ראשון בפאנפיק החדש שלי😊 הוא התחיל בתור בדיחה ועדיין לא סיימתי ליכתוב אותו אבל ממש התחשק לי לעלות אותו כבר.
לוב יו
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
