Demones

פרק 5

טאהיונג ניכנס למסעדה, הוא קבע להיפגש עם הוסוק אבל הוא לא ראה אותו בשום מקום, הוא שכח לגמרי מההרגל המעצבן של השני לאחר.
טאהיונג הסתכל על האנשים סביבו, באחד השולחנות הצדדים הוא ראה בחור מוכר יושב לבד, הוא התקרב אליו באטיות והופתע לראות את הילד השתקן מהתיכון, מצוין, הוא חשב לעצמו. עכשיו הוא יוכל לדבר איתו עד שהוסוק יגיע,
"היי אתה" הוא אמר והילד הסתכל עליו בעיניים חומות קצת מבוהלות, אלוהים, הילד הזה נראה כול כך שונה מאייך שהוא נראה בבית ספר, הוא לא לבש קפוצון עם כובע גדול שכיסה לו את כול הפנים, הוא היה ניראה שונה.
טאהיונג חייך את אחד מהחיוכים המפורסמים שלו "מה אתה עושה פה?" הוא שאל וג'ונגקוק עשה תנועה עצבנית גורם לו להבחין שהוא לובש סקיני צמוד, הילד הזה יודע להתלבש יפה, למה הוא מסתיר את עצמו? בתשובה הוא רק משך בכתפיים שלו, לא מדבר. טאהיונג התיישב מולו, הילד הזה סקרן אותו הוא שמע עליו כול כך הרבה דברים ביומיים האחרונים שהוא הרגיש צורך לדבר איתו, ג'ונגקוק נתן בו מבט ביקורתי, זה הצחיק אותו,
"אני מחכה לחבר שלי אבל לא ניראה לי שהוא הגיע עדיין, לעזאזל" הוא אמר, מנסה לשבור את הקרח,
"למה אתה מקלל כול הזמן?" הוא שאל וטאהיונג הופתע לשמוע את הקול שלו, קול צרוד מעט.
הוא הסתכל עליו, ג'ונגקוק נשך את השפה שלו בהססנות, לעזאזל, מה הוא שאל? טאהיונג הרגיש שהמוח שלו התרוקן לשניה, "אתה פאקינג אמרת משפט, זה היה יותר משתיי מילים" הוא גיחך, אוקיי, זה היה המשפט הכי מטומטם שעלה לו לראש "אתה בסך הכול הגעתה ליפניי יומיים" ענה השני כל כך בשקט שטאהיונג בקושי שמע,"נכון אבל אני כבר יודע עלייך כל דבר מזויין קטן.... זה מפריע לך שאני מקלל?" הוא שאל כשראה שג'ונגקוק מעווה את פניו, משום מה הוא נהנה לקלל לידו  "בכול  מקרה ג'ימין והחברים שלו סיפרו לי הרבה דברים מעניינים, אני באמת לא מבין, אתה רק בכיתה י'א והם כבר שונאים אותך כל כך, אייך הסתבכת איתם?" הוא באמת רצה לדעת את הסיבה לשינא הזאת.
ג'ונגקוק משך בכתפיו, היה ניראה כאילו הוא באמת לא יודע, "כולם אמרו שאתה ילד קטן שלא מדבר הרבה, הדבר היחיד שגורם לך לדבר זה אזכור של אבא שלך שנימצא בכלא בגלל איזשהו פשע..." הוא אמר באדישות בוחן את התגובות של זה שיושב מולו רואה אייך הוא מתכווץ קצת, "אבל היי, נחש מה? אני שמעתי אותך כבר שלוש פעמים מדבר משפטים שלמים ואף אחד מהם לא היה קשור לאבא שלך..." ג'ונגקוק הסתכל על טאהיונג  "אז מה?" הוא שאל "סתם" ענה לו טאהיונג בחיוך מתגרה, הוא נהנה להחזיר לילד באותה מטבע לשון שהוא השתמש.

בזמן אחר הוא היה מתעצבן קצת על הוסוק שמאחר כל הזמן, אבל הפעם הוא שמח, הוא רצה להישאר ולדבר עם הילד השקט מולו. הוא שלח להוסוק הודעה ושאל אותו איפה הוא, בזווית העין הוא ראה פתאום את ג'ונגקוק מניף את ידו גבוה,
"ילד אמרתי לך שאני לא מורה למה אתה.." ופתאום בחור מוזר חסר כול סטייל נעמד לידם.
"זה... אתה מהמודעה?" הוא שאל, גורם לטאהיונג לעביר מיד את מבטו אל ג'ונגקוק, על מה הבחור הזה מדבר?
"כן." מיהר ג'ונגקוק לענות, הבחור התיישב באחד מהכיסאות הריקים, וטאהיונג התחיל להתעצבן, למה הוא מתנהג בחוסר נימוס? הוא לא רואה שג'ונגקוק ישב כאן לפניו? הוא צריך לבקש ממנו לשבת בצורה יפה.... הבחורים של היום לא יודעים אייך להיות ג'נטלמנים. קבעטאהיונג לעצמו ונתן עוד מבט ביקורתי בבחור.
"בן כמה אתה?" שאל הבחור בחוצפה, "קוראים לי ג'ונגקוק אני בן שבע- עשרה, למדתי מספר אומנויות לחימה כבר מגיל שבע" הוא אמר והוסיף גם שם של מורה ממש מפורסם שטאהיונג הכיר. טאהיונג היה מופתע מהביטחון בו ג'ונגקוק דיבר אבל לא היה ניראה שזה השפיע על הבחור השני, "אתה מבין שזה לא הגיוני נכון?" הוא שאל בקול המעצבן שלו, "אתה בגיל שלי, אייך אתה חושב שתוכל ללמד אותי? ומה השם הזה שאמרת? אני אפילו לא מכיר אותו. אתה בטח סתם המצאת שם של מישהו רק בשביל לסחוט ממני כסף" טאהיונג הסתכל עליו כשהכעס מתחיל לעלות בתוכו,
"אני לא משקר" מלמל ג'ונגקוק שוב פעם חוזר להבעה האטומה, כאובה, לא ברורה שלו.
"תיראה ילד, אם אתה רוצה אני מוכן לעשות איתך הסכם שאתה תאמן אותי במשך חודש בלי תשלום ואז ניראה מה התוצאות ונחליט אייך להמשיך, מה אתה אומר?" זאת הייתה ההצעה הכי מגוחכת שטאהיונג שמע, אבל להפתעתו היה ניראה שג'ונגקוק עומד להסכים,
"אתה צריך להרים את התחת שלך מהכיסא הזה ולהתחפף" התערב טאהיונג. זהו, הוא לא יכל לשלוט בעצמו יותר.
"דיברת אליי?" שאל הבחור
"תעלם לי מהעניים" הוא המשיך לדבר, עובר לאנגלית, הוא הוריד את משקפיי השמש שלו בתנועה אלגנטית, הבחור הסתכל עליו מבולבל, טאהיונג נשען אחורה והעביר יד אדישה בשיער שלו, הוא תמיד נראה מרשים כשהוא עושה את התנועה הזאת,
"הבחור הזה הוא המאמן האישי שלי, אני החלטתי את זה עכשיו. אתה יכול להתחפף" הבחור עדיין הסתכל עליו בעיניים גדולות "אני... מה?" ניסה ג'ונגקוק להתערב אבל השתתק אחריי מבט מזהיר מטאהיונג. "אמרתי שאתה פאקינג יכול ללכת" הוא אמר עצבני יותר והבחור מיהר לקום וללכת אל מחוץ למסעדה, טאהיונג קלט את הוסוק מחכה לו בחוץ, הוא חזר להסתכל על ג'ונגקוק,
"אני משלם טוב. אל תדאג בקשר לזה, אני ידבר אתך בבית ספר לגביי המיקום והזמן שנתחיל בסדר?" ג'ונגקוק הנהן הנהון זעיר.
זה היה מוזר.  לא הגיוני, הילד הקטן הזה רוצה ללמד הגנה עצמית? מי שנראה שהכי זקוק הגנה מבין שניהם זה הוא. הוא שמע על ההתעללויות שילדים עושים לו, מה הוא אמר? מגיל שבע? הוא אמור להיות ממש טוב אם הוא לומד כול כך הרבה שנים, אצל טוביי המורים? לעזאזל זה כל כך מבלבל. בראש שלו התערבלו הרבה שאלות, אבל השאלה המרכזית הייתה, אם הוא כל כך טוב למה לעזאזל הוא לא מגן על עצמו??

אז בסוף טאה גרם לזה שקוקי יאמן אותו, הוא פשוט לא היה מסוגל לשמוע שמישהו הולך לנצל את קוקי😂💛