~העולם שמתחת לים~

ההתחלה

"סופיה" גיא קרא בקול.
סופיה שהייתה בדרכה הביתה מעבודת הסתובבה לראות מי קורא לה ככה, ומי מפריע לה לברוח מהמקום הזה. היא לא אהבה את מקום עבודת והיא כל כך שמחה שיש לה חופשה של שלושה שבועות בלא עבודה.
ראיתי את גיא רץ לכיווני, גיא הוא אחד העובדים הוא ממש נחמד לפחות משהו בעבודה מעלה לי חיוך על הפנים.
"שחכת את הפלאפון שלך" גיא אמר כשנתן לי אותו.
"אה תודה רבה, מרוב שרציתי ללכת מהר שחכתי אותו." אמרתי, כשחשבתי לעצמי מה קורה לי בזמן האחרון אני שוכחת דברים.
"זה בסדר, פשוט תיהיה יותר מפוקסת פעם הבאה את לא עושה עבודה כל כך טובה בלהסתיר שאת לא אוהבת את העבודה, אם את רוצה שידעו את עושה עבודה מצויינת, ולהפך" גיא אמר אם חיוך.
"אז זה כל כך שקוף" אמרתי "זה לא קל להראות משהו אחר שמרגישים דבר אחר"

נפרדנו לשלום ויצאתי לדרכי הביתה.
הגעתי הביתה הנחתי את התיק שלי על המתלה שליד הלדת ומיד נכנסתי להתקלח, אחרי מקלחת טובה התלבשתי והתחלתי לארוז לי תיק לטיול..
סיימתי לארוז תמזוודה אז ישבתי לנוח על הספה וצפיתי בסדרה האהובה שלי "כבאי שיקגו" ואכלתי לי קורנפלקס, אתם יודעים איך זה שאין מה לאכול ואין לכם כוח להכין אז זה הדרך המהירה להיות אם בטן מלא.
ראיתי שכבר התחיל להיות מאוחר, ציחצחתי שיניים ונכנסתי למיטה לישון.. בציפיה שמחר אני טסה למקום הכי מושלם אוור! ושיש לי חופש מהעבודה הזאת למשך שבועיים.

בררררר, ברררררר, ברררר...
כבתי את השעון המעורר ששמתי לילה לפני כדי שיקום בזמן, קמתי ישר מהמיטה בהתלהבות שעוד לא הייתה לי כזאת בעבר, רצתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.
אכלתי במהירות משהו קטן כדי שלא האחר לטיסה וישר עפתי מהבית אם מונית ספיישל לנמל התעופה, אחרי נסיעה שירגישה כמו נצח ירדתי שלמתי לנהג והודעתי לו על הנסיעה.
הלכתי לאן שאני צריכה להגיע בדקו לי את המזוודה כמובן הראתי דרכון ואחרי כמה שעות של תורים ודיוטי פרי עליתי למטוס.. הייתי בדרכי לבורה בורה, המקום המושלם ממש כמו גן עדן.. בתי מלון יותר נכון חדרים כמו צימרים מהממים על פני המים ועל המים.. רציתי לישון כל הטיסה אבל מרוב התרגשות לא הצלחתי.

אחרי כמה שעות ארוכות ירדתי, ושוב עברתי את אותו תהליך ואז יצאתי מהנמל תעופה מחפשת לי מונית..
"היי" הסתובבתי לראות מי זה.
"היי" החזרתי.
"קוראים לי ליז, ראיתי אותך על המטוס ושמתי לב שאת לבד, כמוני רוצה נשתתף במונים, שמעתי שלא כל כך זול פה." היא אמרה אם חיוך גדול על השפתיים.
"האמתי שאני ישמח נעים מאוד להכיר אותך אני סופיה." אמרתי.

כך השיחה המשיכה והן התחילו להכיר אחת את השניה, מסתבר ששתיהם אותו מזל ונולדו באותו תאריך רק לא באותו שנה, סופיה שנה אחת יותר גדולה מליז, ושתיהן הזמינו והשתתפו בחדר וניהיו חברות די טובות.

סופיה היא אדם מאוד סגור ומופנף אנשים חושבים שהיא סנובית לפעמיים מכיוון שהיא בישנית ונחמדה לכולם, אז לא היו לה כל כך הרבה חברות והיא מאוד שמחה להכיר מישהי די כמוה ולהיות בחברה.

הם סידרו את כל הדברים שלהם בחדר ויצאו לחפש מקום חמוד לשבת לדבר ולאכול משהו הם היו רעבות כל כך מהטיסה הארוכה וכל הסידורים אחרי זה. אחרי ססימו לאכול הן חזרו לחדר שלהן מכיוון שהיה כבר מאוחר בבורה בורה והתכוננו ללכת לישון.

הייתי מאוד עייפה נרדמתי יותר מהר משציפיתי, כשקמתי בבוקר בדקתי תפלאפון שלי וגיליתי שם די הרבה הודעות מגיא.
פתחתי תהודעות:
"נו נחתת בשלום, איך שם נהנת?"
"בטח מאוחר שם אני לא ממש יודע מה השעה אצלך, תשלחי הודעה שתוכלי, תצלמי לי תמקום שאת נמצאת, פינתזת ללכת לשם עוד מאז שהכרתי אותך, תהני."
אוו הוא כל כך חמוד לא חשבתי שמיהו בכלל ירגיש שאני חסרה וירשום לי משהו..
"סופיה תבדקי תפון שלך שלחו לך הודעות באמצע הלילה, מקווה שזה חשוב כי זה העיר אותי." ליז אמרה, כמו שאני הייתי מגיבה בבוקר אם זה היה הפוך..
" חחח, לא אישה של בוקר אה, ובדקתי תודה על העידכון." אמרתי בחיוך שמצאתי חברה אמיתית לחיים, מסתבר שהיא גרה קרוב עלי ולא ידענו על קיומה של אחת השניה.

שלחתי לגיא הודעה חזרה אם תמונה של המקום..
"היי, הכל מצויין וממש נהנת מהמם כאן. "

ואם זה התחלו אני וליז את היום שלנו, בארוחת בוקר שהגיע עד פתח הדלת ובציפיה שהיום עוד הולך להיות ארוך.. ושאנחנו הולכות היום לצלול...