-ליפניי שלוש שנים-
"סיימתי אמא." קרא ג'ונגקוק והוריד את כפפות הגינון מידיו, מזדקף,
"הו, מצוין בוא תעזור לי פה" החזירה לו אימו והרימה את ידה מנופפת לכיוונו של ג'ונגקוק, הוא חייך לעצמו והתקדם לכיוונה בזמן שהוא הסתכל מסביב, הגינה הייתה מלאה בפרחים צבעוניים, בכל בית שהם עברו אליו לא משנה לכמה זמן הם התגוררו בו, אמא שלו תמיד דאגה דבר ראשון לגינה והיא הצליחה לגרום לו לאהוב את זה גם.
הוא התכופף לידה, מעביר לה עוד שתיל קטן
"אתה יודע שמחר אתה מתחיל את בית הספר, נכון?" היא שאלה וג'ונגקוק עשה פרצוף,
"אני לא אוהב בתי ספר," הוא רטן ואמא שלו הסתכלה עליו עם פנים שהיו מלוכלכות קצת מאדמה,
"אתה צריך ללמוד ג'ון ג'ונגקוק. אבא שלך רוצה שתהיה תלמיד טוב." המשפט הזה לא שכנע אותו
"גם אני וגם אבא מעדיפים שאני אנצח בתחרויות ויכסח כמה שיותר אנשים בשביל שאני יהיה מוכן לעזור לו אחר כך בניהול של ה...עסק," הוא באמת לא סובל בית ספר
"גם אני מעדיפה שתגדל ותוכל לעזור לאבא שלך אבל אני רוצה גם שלא תצא בריון חסר הסכלה, אם כבר בריון אז בריון חכם. ועכשיו מספיק להתבטל, אתה מלוכלך כולך, לך לחדר שלך ותתקלח החבר'ה יגיעו עוד מעט." זה גרם לו לרוץ לבית ולהתארגן, הוא צריך להראות מרשים מולם. יום יבוא והוא יהיה זה שינהיג אותם הם לא צריכים ליראות אותו מלא בעלים שתקועים לו בשיער.
כשג'ונגקוק חזר לקומה הראשונה היא כבר הייתה מלאה ב-'אחים הגדולים' שלו, הבחורים שנראו כמו גנגסטרים... טוב, הם באמת היו כאלו אבל הם היו המשפחה שלו. הם ברכו אותו לשלום והוא חייך, זה המקום הטבעי שלו, ליד האבא הנערץ שלו, ליד החברים הגנגסטרים שלו. הוא לא בדיוק הבין למה הם עזבו את הבית הקודם שלהם ועברו לכאן אבל הוא גילה שזה היה קשור איכשהו לשוד שקרה באחת מחנויות התכשיטים במקום הקודם. אבל זה לא עניין אותו, מה שיותר משך את שומת ליבו היה משחק הורדות הידיים שהתבצע מולו.
השעה הייתה מאוחרת והוא סיים כבר כמה בקבוקי בירה, האווירה מסביבו הייתה האווירה שתמיד הייתה אחריי ארוכה טובה ושתיה אלכוהולית, בדיחות גסות, התרברבויות בקרבות והצגת צלקות חדשות או ישנות,
"ג'ונגקוק תעלה לחדר שלך. יש לך לימודים מחר." אמר אבא שלו וכולם השתתקו, הוא רצה לעשות את הפרצוף המתחנן שלו אבל לא הספיק "ג'ונגקוק אתה קם מחר ללימודים שלך בזמן" חזר שוב אביו בטון קשוח וג'ונגקוק קם, הוא בירך את כולם ב'ליל מנוחה' וכולם החזירו לו 'לילה טוב' הוא ידע שהם לא ילכו לישון בשעות הקרובות, רק הוא נישלח למיטה שלו כמו ילד קטן, הוא כבר בן ארבע- עשרה!
***
ג'ונגקוק ניסה לתפוס עוד כמה דקות של שינה ליפני שהוא יצטרך לצאת מהמכונית של לי ביון היונג, ההיונג המועדף עליו.
"אני באמת צריך לצאת?" הוא התלונן בזמן שהמכונית נעצרה, לי ביון היונג גיחך,
"קדימה ילד שלא תאחר" ג'ונגקוק המשיך לרטון לעצמו בשקט ויצא מהמכונית מעביר יד בשער שלו, מבלגן אותו, "ג'ונגקוק" קרא לי ביון מאחוריו הוא הסתובב בדיוק בזמן בשביל לתפוס תיק שנזרק לכיוונו, "אתה לא צריך ללכת לבית הספר כמו גנגסטר" צחק לי ביון היונג
"חשבתי שזה מה שאנחנו" צחק ג'ונגקוק חזרה ונופף לו לשלום מתחיל ללכת לכיוון מבנה בית הספר, מכניס מסטיק לפה.
ג'ונגקוק ניכנס, התעלם מהמבטים של כולם והלך בביטחון לכיוון המשרדים, הג'קט עור שלו כנראה משך שימת לב, או שההליכה הזקופה שלו? זה לא משנה, העיקר שפינו לו את הדרך. הוא ניכנס אל המשרד וקיבל את כל הדברים שהוא היה צריך לקבל במהירות, ג'ונגקוק כבר היה רגיל לכל זה, למעברים המהירים מהבית, להתחלות החדשות בבית הספר, לקרבות עם הילדים שתמיד חשבו שהם יותר חזקים ממנו.
"באיזה כיתה אתה? אתה חדש?" בחור נמוך צץ לידו וג'ונגקוק העיף בו מבט קל,
"כיתה ח'" הוא אמר,
"באמת? חשבתי שאתה בכיתה שלי, אני בכיתה ט" ג'ונגקוק גיחך בקול,
"אתה בטוח שאתה בכיתה ט?" הוא שאל והבחור נתן בו מבט קל כועס.
"אני רק נמוך, ואם כבר מדברים על אייך שאני נראה, אתה נראה בחור נחמד שמנסה להראות מאיים, זה נראה כאילו אתה לובש תחפושת" הוא צחק צחוק עדין שעצבן את ג'ונגקוק, 'הילד הזה מדבר יותר מידיי' הוא חשב לעצמו ותפס את היד של אותו ילד מעקם לו אותה אל מאחורי הגב,
"זה לא שום תחפושת." הוא אמר באדישות,
"הבנתי," צחק הבחור בכאב "אתה יכול לשחרר." אבל ג'ונגקוק לא שחרר, הוא חיכה עוד כמה שניות רק בשביל להראות לו 'מי הבוס' ואז עזב את הזרועה הקטנה, הילד הנמוך שפשף את היד האדומה שלו ומלמל
"אתה הרבה יותר חזק ממה שנראה.." ג'ונגקוק גלגל עיניים,
"פשוט תראה לי איפה הכיתה שלי" הוא אמר, משתמש בטון שאבא שלו משתמש, הטון שגורם לאנשים לעשות את מה שהוא רוצה. הבחור הנמוך חייך אליו חיוך רחב והתחיל ללכת, הוא הלך אחריו ובסופו של דבר הוא מצא את עצמו עומד בחצר, הוא הסתכל מסביב מופתע "מה לעזאז.." הוא הסתובב וראה את אותו בחור עומד במרחק ממנו עם אותו חיוך רחב
"הכיתה שלך נמצאת במקום שעיקמת לי את היד, זה באמת כואב אז תשתדל לא לעשות את זה יותר" הבחור נופף לו לשלום ומיהר לחזור למבנה בית הספר, ג'ונגקוק קילל בשקט וחזר גם הוא למבנה, הוא ימצא את הבחור הפטפטן הזה ויסביר לו שלא מתנהגים אליו ככה. הוא הבן של אחד הפושעים הכי... טוב, הוא לא יכול ללכת ולהגיד את זה, הוא... הוא הבן של אחד הגנגסטרים הכי מפורסמים, הוא יהיה פושע גדול בעצמו בעוד כמה שנים.
אנשים צריכים לפחד ממנו, לא לעשות ממנו בדיחות מטופשות.
השאיפה של גונגקוק היא להיות פושע כמו אבא שלו, מה גרם לו לשנות את הגישה שלו?
ויש דמות חדשה: לי ביון, העוזר של אבא של גונגקוק וה'אח הגדול' המועדף על גונגקוק.
YOU ARE READING
Demones
Fanficג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
