Demones

פרק 19

ג'ימין עצר את האופנוע שלו מול בית בעל חומה גבוהה, 

"פה אתה גר?" הוא שאל וראה שג'ונגקוק כבר קפץ מהאופנוע, הילד הזה הוא חשב לעצמו ומיהר להוריד את הקסדה ולכבות את האופנוע, 

"אתה בא?" שאל ג'ונגקוק בחוסר סבלנות שאפיין אותו וחיכה לו ליד שער ברזל גדול, ג'ימין מיהר להשיג אותו.

"ברוך הבא לבית שלי" אמר ג'ונגקוק במבט רציני ופתח את שער הכניסה, ג'ימין עצר את נשימתו כשהוא עבר בחצר המטופחת, היא הייתה מלאה בפרחים ססגוניים שהיו שתולים בצורה כול כך יפה שזה היה ניראה כמעט לא אמיתי, והריח שלהם... הוא אף פעם לא הריח ריח כל כך נעים 

"זה..." הוא התחיל להגיד אבל לא ידע אייך להמשיך, רק בסרטים היו גנים כאלו, הוא אף פעם לא ראה אחד כזה במציאות, 

"מדהים. כן, אני יודע" השלים אותו ג'ונגקוק "כל דבר שאני עושה יוצא מדהים" הוא המשיך להתרברב גורם לג'ימין להסתכל עליו בהפתעה, הילד הגאוותן שמולו, הילד חסר הגבולות שמרביץ לאנשים סתם בשביל להראות שהוא חזק יותר יצר את המקום היפיפה הזה? זה פשוט לא הסתדר לו.

"אל תעמוד ותבהה שם כול היום, תכנס" ג'ימין התנער ומיהר לעלות בשלושת המדרגות הקטנות שהובילו לדלת שג'ונגקוק השאיר פתוחה בשבילו, הוא מצא את עצמו ממהר כל פעם שהוא היה עם הילד השחרחר הזה.

ג'ונגקוק לא יכל להגיד שהפנים המופתעות של ג'ימין כשהוא אמר שהוא זה ששתל את הפרחים לא גרמו לו להרגיש גאווה, הוא תמיד רצה ליראות את התגובה של אנשים אחרים שהם לא המשפחה שלו או העובדים של אבא שלו לתחביב שלו, הוא מעולם לא הביא אף חבר מבית הספר הביתה, אף פעם לא היה לו למה. אבל הפעם הזאת הייתה פעם מיוחדת, הוא רצה לברר עוד על ג'ימין, הוא היה בטוח שג'ימין מסתיר ממנו דברים והוא היה נחוש לגלות אותם. 

ג'ימין ניכנס אחריו אל תוך הבית, חולץ נעליים במגושמות נבוכה קלה, זה לא שג'ונגקוק בדיוק ידע מה לעשות או לא לעשות, הוא מעולם לא אירח אף חבר לכן כשהם עברו ליד הסלון כדי לעלות לחדר שלו והוא ראה חלק מהחבר'ה של אבא שלו יושבים שם הוא לא בדיוק ידע אייך להציג אותם, הם בחנו את ג'ימין במבט חודר והוא ידע שהוא חייב להגיד משהו.

"מי זה?" שאל בחור אחד וג'ימין שם לב שהוא הבחור היחיד שאיין לו שום צלקת על הפנים, 

"אה... היונג, זה ג'ימין, הוא מהבית ספר ואנחנו צריכים לעשות עבודה בביולוגיה ביחד, ג'ימין תכיר אלו.... האחים הגדולים שלי" אמר ג'ונגקוק וג'ימין בירך אותם לשלום ובשניה שהוא סיים ג'ונגקוק תפס את השרוול שלו, מושך אותו לכיוון מדרגות שהובילו לקומה השנייה, "אנחנו נעלה עכשיו" הוא אמר ולג'ימין לא היה אכפת למהר אחריו, 

"הם באמת האחים שלך?" הוא שאל בספקנות בזמן שג'ונגקוק סגר מאחוריהם את דלת החדר שלו, אבל ג'ונגקוק לא ענה, הוא רק גיחך בתגובה דבר שלא גרם להרגשה של ג'ימין להיות טובה יותר, הוא פשוט טיפש. הוא הולך לבית של ילד שהרביץ לו פעמיים. פעם אחת בגלל שהוא אמר משהו שעצבן אותו ובפעם השנייה בגלל שזה היה בוקר אחריי כן, למען האמת זה היה היום בבוקר, ג'ונגקוק אמר לו שזה רק בגלל שאתמול הוא לא אמר לו מיד שהכיתה הייתה ליד איפה שהם עמדו, היד שלו עדיין כאבה, אבל הוא, כמו טיפש, הולך לבית שלו בלי לחשוב יותר מידיי, מה אם הוא ירביץ לו פתאום? 

"אתה יכול לשבת ולהוציא את הדברים שאתה צריך, אני יחליף בינתיים בגדים," הקול של ג'ונגקוק העיר אותו מהמחשבות בהם הוא היה שקוע, גורם לג'ימין קצת להתבייש בעד כמה הוא פחדן, הוא ראה אייך ג'ונגקוק לוקח כמה בגדים אקראיים מהארון והולך להחליף אותם בחדר שהיה מחובר לחדר שלו, הוא שיער שזה היה חדר אמבטיה, הוא הסתכל על החדר של ג'ונגקוק, בוחן אותו ליפניי שהשני יחזור, הדבר הראשון שהוא ראה היה בלגן, ערימות של בגדים בכול מקום, על הרצפה, על המיטה, על כיסא שעמד ליד שולחן כתיבה מלא בפחיות בירה ריקות, קערות אוכל ומחשב נייד פתוח, וכל הכירות היו מלאים בפוסטרים, מודבקים אחד על השני מחוסר מקום, "פשוט תדחוף את כול הבלגן שעל השולחן הצידה" אמר ג'ונגקוק שניכנס חזרה לחדר, ג'ימין הסתובב, 

"אני חושב שכדי שנזרוק את הלכלוך לפ.." הוא  נעצר כשראה את ג'ונגקוק עומד מולו בלי חולצה,  

"למה הפסקת לדבר?" שאל ג'ונגקוק וג'ימין הרגיש נבוך, "אה" צחק השני כשהוא הבין, "זאת הפעם הראשונה שאתה רואה גוף מושלם כמו שלי?" הוא פרס את ידיו לצדדים ועשה סיבוב מציג את פלג גופו העליון המלא בשרירים של שעות אימונים לראווה וגם את הקעקוע הגדול שעל הגב שלו, 

"תפסיק, אתה עושה לי סחרחורת" ביקש ג'ימין 

"אתה ביישן, אבל בסדר, בוא נתחיל את העבודה" ג'ונגקוק דחף את כול הדברים שהיו על השולחן שלו הצידה ואת  הבגדים שהיו על הכיסא הוא העיף למיטה שלו וסימן לג'ימין לשבת לידו לובש תוך כדי חולצת טריקו רחבה, "פרחים, למה לעזאזל אתה מסתבך איתם?"

מישהו דפק על הדלת ואחריי שניה היא נפתחה, 

"הזמנתי לכם פיצה" אמר הבחור המאיים בלי הצלקת, 

"הו היונג! תודה, אני באמת רעב" ג'ונגקוק נופף באושר תנועות לא מובנות עושה סיבוב שלם בכיסא המסתובב עליו הוא ישב, 

"אייך הולך עם העבודה?" שאל הבחור והניח שתיי מגשיי פיצה לידם, 

"כמעט סיימנו, נישאר לנו רק לעשות את הסיכום, נכון פרחים זה דבר מעניין"? שאל ג'ונגקוק, בשלוש שעות האחרונות ג'ימין גם התחיל לחשוב שפרחים זה לא דבר עד כדי כך משעמם, אבל הוא עדיין לא היה אומר עליהם שהם דבר מרתק. הבחור שניכנס לא ענה לג'ונגקוק אלא בלגן לו את השער בתנועה מלאה חיבה, 

"אבא שלך היה פה, הוא שמח לשמוע שאתה לומד. הוא ביקש ליראות פעם הבאה את החבר שלך" ג'ונגקוק הנהן קצרות "תעשו הפסקה ותאכלו כשזה חם" הוא אמר ויצא מהחדר סוגר מאחוריו את הדלת בשקט, ג'ונגקוק פתח בלהיטות את המכסה של המגשים, מגלה שתיי פיצות מגרות, ג'ימין הרגיש אייך הוא נהיה רעב רק מלראות את הפיצות מולו, 

"תאכל" זירז אותו ג'ונגקוק, "לי ביון היונג יודע לקנות את האוכל הכי טעים"

אז גונגקוק רק הראה לגימין את הבית שלו, עזר לו לעשות את העבודה ואכל איתו פיצה, הוא לא עשה לא שום דבר רע😅😂😏

יש לי עוד פאנפיק שאני כותבת שמדורג כרגע במקום הראשון בקטגוריה שלו שאני ישמח אם תיקראו, קוראים לו bubbles
Love u💛