"וככה הזמן עבר, לאט לאט התרגלנו אחד לשני, התברר לי שזה היה הרעיון של ג'ימין הד"וח למורה, אבל זה לא הפריע לי כל כך, הגשנו לה אותו והמשכנו להיפגש בלי סיבה, אהבתי להיות איתו, והוא מצידו ניצל כל דקה בשביל להידבק ולהיות לידי". ג'ונגקוק המשיך לספר והמילים זרמו מפיו כאילו חיכו שנים בשביל לצאת, "ג'ימין, הוא... ג'ימין שינה אותי, כבר הייתי פחות שחצן ולא הרבצתי לאנשים סתם, אבל עדיין, הייתי מי שהייתי ולא סמכתי על אנשים אחרים, היו לי את ההורים שלי, את הכמו אחים הגדולים שלי ואת ג'ימין. זה הספיק לי. לפי השיחות שלנו והצפייה השקטה בהתנהגות שלו הבנתי שאין מצב שגם המשפחה שלו היא משפחה של פושעים, הוא היה עדין יותר, הוא לא דיבר עליה, ואני מעולם לא ביקרתי בבית שלו, עדיין לא הבנתי אייך הוא מסכים לעצמו לנסוע על אופנוע למרות שלא היה לא רישיון אבל לא התעמקתי בזה, הייתי עסוק בלהיות איתו ובלהסתיר ממנו את השאיפה שלי, השאיפה להפוך לפושע כמו אבא שלי, הייתה לי הרגשה שג'ימין ממש לא יואהב את השאיפה הזאת, הצלחתי בשמירה על הסוד הקטן שלי במשך שלושה שבועות אבל כל זה השתנה ביום הראשון שאבא שלי ביקש ממני להצטרף למשימה הראשונה שלי עם החבר'ה..."
***
"אתה תלך עם לי ביון ותישאר צמוד אליו בגלל שזאת המשימה הראשונה שלך, אני אוהב את זה שאתה משקיע את המרץ שלך בלימודים אבל אתה יותר מידיי מסתובב עם הילד הנמוך, הגיע הזמן שתעשה דברים מועילים יותר" ג'ונגקוק עמד מול שולחן העבודה הגדול של אבא שלו מהנהן בראשו,
"אני אלך איתם" הוא ענה,
"מצוין. לי ביון" אביו פנה אל הבחור הגבוה שעמד לידו,
"כן בוס" לי ביון צעד קדימה,
"תסביר לו מה אתם הולכים לעשות" ציווה אבא שלו, לי ביון הנהן במהירות, קד ושניהם יצאו מהחדר.
"המשימה שלנו הפעם זה ללכת לאיש הזה" לי ביון הראה לג'ונגקוק תמונה בלפטופ שלו "האדם הזה החליט להפסיק להעביר כספים לבוס, התחלקנו לשני קבוצות, החצי השני הלך לטפל בבת שלו שאמורה להיות בשיעורים פרטיים עכשיו למקרה שניתקל בהתנגדויות..." הוא הראה לו תמונה של ילדה בערך בת שלוש עשרה עם פנים עגולות, עניים גדולות ושער צבוע בגוונים בהירים, "אנחנו ננהל איתו שיחה יפה ואם ניראה שצריך נשתמש קצת באגרופים" ג'ונגקוק הנהן, זה היה סביר שישלחו אותו למשימה כזאת בתור התחלה, לא משהוא מסוכן מידיי אבל כן משהוא שיאתגר אותו,
"אני מחליף חולצה ובא" ג'ונגקוק אמר רץ לחדר שלו מחפש חולצה שחורה בתוך כול הבלגן, הוא ידע מה יקרה אם האדם הזה יעצבן אותם, זה לא יגמר באגרופים, אלו יהיו סכינים ואם הוא ממש יעצבן אותם זה יהיה גם אקדחים, הדם געש בתוכו, הוא חיכה לזמן הזה כל כך הרבה זמן. הוא כל כך רצה להראות לכולם שהוא גם מסוגל לעשות דברים מועילים. הוא מצא איזושהי חולצה והחליף אותו בחיפזון עם חולצת הטריקו המקושקשת שהוא לבש ומיד רץ החוצה, הם חיכו לו בחוץ, שלושה מכוניות שחורות עם חלונות כהים, הוא ניכנס אל הראשונה מנסה להחניק את החיוך שאיים לפרוץ על פניו "בוא ניסע" הוא נכשל ניסיון השמירה על פנים אטומת ממבע וחייך ללי ביון ולחבר'ה שישבו במושב האחורי.
YOU ARE READING
Demones
Fanficג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
