"היית יכול לחכות עוד חמש דקות" התלונן ג'ונגקוק בזמן שלי ביון חיטא לו את החתך בחומר שהריח נורא, הוא באמת היה שמח אם הוא היה נותן לו ולג'ימין עוד כמה דקות של פרטיות, הוא היה מוכן להישבע שהוא עדיין מרגיש את מגע ידו החמימה של ג'ימין על הפנים שלו, והריח של ג'ימין... טוב, זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא הריח את הריח הזה אבל כל פעם הוא התחרפן ממנו מחדש, זה היה ריח מתוק אבל עדיין גברי ו..
כאב חד החזיר אותו למציאות, "היונג" ג'ונגקוק התבכיין,
"אני מדבר אתך ואתה בוהה באוויר כמו ילדה מאוהבת בת שתים- עשרה" לי ביון אמר והתאפק לא לצחוק,
"אבל עדיין, להכאיב בחתך שלי זה לא משהוא שיפה לעשות" ג'ונגקוק עשה פרצוף עצוב,
"חשבת על ג'ימין?" שאל לי ביון והמשיך לטפל בפציעה, ג'ונגקוק הנהן,
"הוא זיהה שזה מחתך של סכין, מאיפה אתה חושב שהוא ראה חתכים מסכינים בשביל לדעת ממבט קצר שזה לא חתך ממשהו אחר?" ג'ונגקוק יותר שאל את עצמו מאשר את הבחור שטיפל בו, הוא רצה לדעת את התשובה שהסתתרה מאחורי החידה הזאת, אבל הוא לא יכל פשוט להגיע לג'ימין ולשאול אותו את זה כי זה יעלה שוב את השאלה למה הוא נחתך.
"ג'ימין נראה בחור טוב, אתם נראים דיי קרובים" העיר לי ביון ומרח משחה מוזרה שהעבירה צמרמורות בגופו של ג'ונגקוק על החתך שהיה נקי עכשיו.
"ג'ימין באמת אדם נהדר, יש לו לב טוב, הוא דואג לאנשים מסביבו וחשוב לו שלכולם יהיה טוב ושהם יהיו שמחים, בגלל זה כל פעם שאני עצוב הוא מדגדג אותי ומספר לי בדיחות מטופשות בשביל לגרום לי לצחוק, אני ממש שמח שהוא חבר שלי" ג'ונגקוק הפסיק לדבר במבוכה קלה, הוא אף פעם לא דיבר ככה על אף אחד בעבר,
"אתה אוהב אותו" אמר לי ביון בעדינות וג'ונגקוק קפא. הוא לא האמין שלי ביון אמר משהו שהוא מכחיש כבר זמן מה, לי ביון הניח את היד של ג'ונגקוק ועזב את הכיסא הקטן עליו הוא ישב בזמן שהוא טיפל בו ועבר לשבת לידו על המיטה, "יש לי אח בערך בגיל שלך" הוא אמר וג'ונגקוק היה ממש מופתע מהפתיחות הפתאומית של החבר הגדול שלו, "והוא גיי, ביום שהוא בא וסיפר לי את זה נדהמתי ודאגתי, הודהמתי והופתעתי מהביטחון בו הוא סיפר לי על הנטייה שלו למרות שהוא היה רק בן אחת עשרה, וגם הייתי מודאג מאיך החברה תגיב אליו, לא רציתי שישנאו אותו ויעשו לו בעיות בבית הספר, אבל הוא לא פחד להראות להם מי הוא, ואחרי זמן מה גליתי שהוא מסתדר מצוין , היום יש לו הרבה ידידים וידידות והוא דיי פופולרי בבית הספר שלו. אתה לא צריך לדאוג מה אנשים יחשבו עליך, הכי חשוב שאתה תהיה שמח עם מי שאתה." סיים לי ביון בקול רך שלא התאים לו וג'ונגקוק הרים אליו פנים עצובות, הוא כל כך רצה שמישהו יבוא ויגיד לו את המילים האלו, הוא כל כך רצה שמישהו יבוא ויגיד לו שזה שהוא אוהב בן זה בסדר,
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
