ג'ונגקוק התעורר וגילה שהחצי השני של המיטה ריק, הוא זכר איך אתמול טאהיונג נצמד אליו לפני שהם נרדמו, הוא היה עייף מידי בשביל להגיד לו לזוז והם ישנו ככה. אבל איפה הוא עכשיו? ג'ונגקוק קם מהמיטה ויצא מהחדר, הוא הלך בשקט ברחבי הבית הגדול, מישהו חיבק אותו בפתאומיות מאחורה, מבהיל אותו.
"התעוררת?" שאל טאהיונג נותן לג'ונגקוק להשתחרר מהחיבוק שלו. ג'ונגקוק רטן לעצמו בשקט, טאהיונג לא רואה שהוא עומד מולו? "בוא נלך לאכול ארוחת בוקר" הוא אמר והתחיל לקפץ לכיוון המטבח, ג'ונגקוק הלך אחריו, טאהיונג היה נראה לו יותר מידי שמח. הוא התיישב בזהירות על אחד הכיסאות הגבוהים וטאהיונג שם מולו קערה עם דגני בוקר,שורק לעצמו שיר שג'ונגקוק לא זיהה. "תאכל" אמר טאהיונג והתיישב מולו עם קערה משלו. ג'ונגקוק אכל שלוש כפות והפסיק, הוא לא הבין את טאהיונג. הוא סיפר לו אתמול דברים שהוא לא סיפר לאף אחד והוא מתנהג כרגיל, הוא לא אמר לו כלום.
ג'ונגקוק לא אהב את זה. הוא רצה שטאהיונג פשוט יגיד שהוא לא אוהב אותו ויעזוב מאשר שהוא לא יגיד כלום... ישחק בו ככה ויגרום לו להרגיש דברים.
"אז מה אתה רוצה שנעשה עכשיו?" שאל טאהיונג ופינה את הקערות שלהם, הוא שם לב שג'ונגקוק כמעט לא אכל. הוא לא התכוון לשבת ולהכניס לו אוכל לפה למרות שזה הדאיג אותו, הוא חייך על המחשבה של להאכיל את ג'ונגקוק.
"אני חושב שאני אלך הביתה" אמר ג'ונגקוק בשקט
"לא. עד שהגעת אליי אתה רוצה ללכת? אפילו לא הראתי לך את הפלייסטישן שלי" הוא התבכיין וג'ונגקוק זז בחוסר נוחות בכיסא שלו, ההוא לא היה רגיל ליראות את הגדול ממנו מתנהג בצורה כזאת. "בוא, אתה חייב לשחק איתי" הוא תפס את היד שלו, מושך אותו אחריו. הם נכנסו לחדר גדול. טאהיונג עזב את היד של ג'ונגקוק קפץ מעל משענת של ספה חומה, התגלגל וצנח עליה בחיוך, "בוא נראה אם תצליח להביס אותי" הוא התגרה בג'ונגקוק שגלגל עיניים והתיישב לידו.
***
"ניצחתי ניצחתי ניצחתי" רקד טאהיונג וקפץ על הספה "יש! חמש שתיים לטובתי" הוא צחק וצנח לישיבה, "לא היה לך מצב לנצח אותי. אני ואחי היינו מבלים לילות שלמים במשחקים בזמן שההורים שלנו היו מחוץ לבית במסיבות. רוצה לאכול משהו? אני פאקינג רעב" הוא שאל ונשך את השפה שלו, הוא שוב פעם קילל. ג'ונגקוק ביקש ממנו שיפסיק להגיד מילים כאלו,
"אני רוצה עוד סיבוב" ביקש ג'ונגקוק ולטאהיונג הוקל שהוא לא עשה את הפרצוף שהוא תמיד היה עושה כשהוא היה שומע אותו מקלל.
"אתה לא מוכן לוותר? בסדר" הוא צחק. הם התחילו עוד משחק וג'ונגקוק הגיע למסקנה שזה פשוט לא פייר. הוא לא הפסיד בגלל שהוא לא היה טוב, הסיבה שהוא הפסיד ולא היה מרוכז כל כך במשחק הייתה העובדה שטאהיונג ישב קרוב אליו.
ממש קרוב אליו.
הברך של טאהיונג הייתה צמודה לברך שלו וזה שיגע את ג'ונגקוק לגמרי. לא משנה איך הוא ישב הרגל של טאהיונג הייתה צמודה לשלו.
כשטאהיונג החליט בסוף שאין לו כוח יותר לשחק ולג'ונגקוק נמאס לנסות לשבת בצורות בהם טאהיונג לא יגע בו היה כבר ערב בחוץ וכל החדר היה מלוכלך ומבולגן במגשי פיצה פתוחים ופחיות שתיה ריקות. טאהיונג התמתח וג'ונגקוק מיהר להסיט את מבטו מהמקום בו החולצה של טאהיונג התרוממה, חושפת את גופו. הוא הרגיש נבוך פתאום.
"צריך לסדר פה" הוא אמר, מרגיש צורך לדבר.
"מה פתאום" אמר טאהיונג בהפתעה, "העוזרת תגיע מחר מוקדם בבוקר והיא תסדר. אנחנו צריכים ללכת להתארגן לשינה, נלך לישון מוקדם היום" הוא אמר וקם מהספה, מתמתח שוב.
"אנחנו?" שאל ג'ונגקוק בחוסר ביטחון, "אני לא חושב. טאהיונג. אני מעדיף לחזור הביתה" הוא אמר משפיל מבט, זה לא יפה לדחות ככה הצעה של מישהו, אבל הוא באמת לא הרגיש נעים להישאר אצל טאהיונג כל כך הרבה זמן. הוא מעולם לא ישן בבתים של אחרים, אפילו לא בבית של ג'ימין.
"אתה נשאר לישון פה קוקי. אמרו שהולך לרדת מחר שלג ומאוד קר בחוץ. זה מסוכן לנסוע בזמנים כאלו" הוא דיבר בקול בטוח, קול שגרם לג'ונגקוק להבין שאין לו שום ברירה אלא להישאר לעוד לילה.
"טוב, אני מאמין שזה באמת מסוכן" הוא לחש וטאהיונג חייך חיוך גדול. הוא ידע שזה יגרום לג'ונגקוק להישאר
"אני אלך לחפש לך משהו ללבוש אחרי המקלחת" הוא אמר ומיהר לחדר הארונות שלו, הוא רצה למצוא משהו יפה לקוקי, אבל אם חושבים על זה, כל דבר נראה יפה עליו.
ג'ונגקוק עמד בחדר האפלולי של טאהיונג,
"קוקי בוא נלך לישון, כבר מאוחר" הוא ביקש אבל ג'ונגקוק המשיך לעמוד מול המיטה שלו ולהתעסק בחולצה הגדולה שלבש.
"אנחנו לא יכולים לישון ביחד באותה מיטה" הוא אמר וטאהיונג פלט נשיפה מתוסכלת.
"קוקי, המיטה הזאת מספיק גדולה לשלושה אנשים למה אתה מתעקש?" הוא שאל ולאור המנורה הקטנה שדלקה טאהיונג ראה איך הקטן יותר נושך את השפה שלו.
"אנחנו לא יכולים לישון ביחד" הוא חזר ואמר וטאהיונג גלגל עיניים
"אני לא מתכוון לתת לך מקום אחר לישון בו. אני רוצה שתישן לידי" הוא אמר וכל מה שהוא רצה לעשות זה לכבות את מנורת הקריאה שלו ולישון ליד ג'ונגקוק. אבל לילד הקטן והעקשן שמולו היו כל מיני מחשבות וחששות שמנעו ממנו לבצע את זה. הוא חזר שוב ושוב על אותו משפט שעצבן לגמרי את טאהיונג. "ג'ונגקוק. כבר ישנו ביחד, אני כבר מכיר את הצורה של התחת הקטן והסקסי שלך אז פשוט תזיז אותו הנה. אני רוצה לישון" הוא אמר וג'ונגקוק הסמיק. טאהיונג נבהל, אולי הוא דיבר בצורה שג'ונגקוק לא אהב. אולי הוא לא יסכים לישון לידו בכלל, אבל להפתעתו ג'ונגקוק השפיל את ראשו בתבוסה ונכנס למיטה, שוכב בקצה. טאהיונג חייך לעצמו, כיבה את המנורה וכיסה את ג'ונגקוק בשמיכה "לילה טוב קוקי" הוא אמר והניח את ראשו על כתפו של ג'ונגקוק
"לילה טוב טאה" לחש ג'ונגקוק.
טאה וקוקי בילו ביחד וטאה גרם לקוקי להישאר עוד יום כי הוא לא רצה שקוקי יחזור לבית שלו❤
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
