חדשה - new

פרק 1 -התחלה

קים

אופק

מייקל

נקודת מבט קים

"קומי" שמעתי את אופק קורא בשמי "מתי נוסעים?" שאלתי אותו "בקצב שאת זזה לא נראה לי שנגיע?" הוא אמר וגיחך "חמור" אמרתי וזרקתי עליו כרית "תתארגני ונאכל בדרך" הוא אמר ויצא מהחדר

התלבשתי במהירות וירדתי ללמטה רואה את אופק מעמיס את המזוודות שלנו "למה הרהיטים לא ארוזים?" שאלתי מבחינה שהכל עוד במקום "מכרתי אותם ויגיעו לנו חדשים" אופק אמר והתקדמתי פשוט לכיוון המכונית רואה שעם הדביל הזה השיחה לא תוביל לשום מקום

"ממחר את תלמידה בבית ספר פולה" אופק הכריז "תיסע תיסע" אמרתי בזלזול שמבטי על האיפון שלי "היי אנחנו עוברים גם בגללך" אופק הזכיר לי את סיבת המעבר "אני יודעת" אמרתי ואופק כבר התחיל לנסוע

_______________________________________________________________

"הגענו" אופק אמר והעיר אותי "זה השלט ברוכים הבאים לנתניה" אמרתי עצבנית על הדקות שבהם יכלתי לישון "השבוע אנחנו ישנים במלון" אופק הודיע "למה לא בבית הישן?" שאלתי לא מבינה "נשאר להרכיב עוד כמה רהיטים ולרסס" אופק הסביר "טוב, נוסעים לבית קפה?" שאלתי בגעגועים למקום הזה שממנו התחיל כל השיקום שלנו "נניח את הדברים במלון" אופק התחיל להגיד אך קטעתי אותי "ומתי בדיוק תגיע הארוחת בוקר שאמרת שנאכל" הזכרתי לו את העובדה שאני רעבה "ניצחת, קודם לבית קפה ואז למלון" אופק אמר בתבוסה

"אתה טועה" צעקתי על אופק שאלוהים יודע לאן הוא היה נוסע אם אני לא הייתי מזכירה לו איפה הבית קפה "ישר ואז ימינה" הסברתי ואופק הקשיב לי לראשונה בלי לריב איתי שהוא צודק "הבית הזה לא היה כאן" אופק אמר שעברנו על יד וילה מפוארת "העיקר זה אתה זוכר שלא היה כאן" אמרתי לא מבינה איך הוא זוכר שוילה לא היתה פה אבל איפה הבית קפה של אמא הוא לא זוכר

"קים" אופק אמר והתחיל להיות רציני "מה?" שאלתי כבר לא מבינה מה הולך לגוש טמטום הזה בראש "כאן היה הבית שאבא גר בו אחרי שהוא ואמא התגרשו" אופק אמר והלב שלי החסיר פעימה "שנלך לבדוק מי גר שם?" הצעתי לאופק "לא קים אנחנו לא קשורים לבן זונה הזה" אופק אמר

"היי השם משפחה שלך הוא של הבן זונה הזה" אמרתי מעט עצבנית אחרי הכל בתקופה שההורים שלי התגרשו הייתי ילדה קטנה ואני זוכרת את כל הדברים הטובים שהיו לי עם אבא שלי ואני לא יודעת איך אופק מתמודד עם זה אבל אני כל הילדות שלי רציתי את הנוכחות הגברית של אדם שאני אוכל לקרוא לו אבא, ותמיד כשהיו אספות הורים תמיד כל החברות שלי היו מגיעות עם שני ההורים וצוחקות עם האבות שלהם ומשום מה תמיד קינאתי וחשבתי על היום שאבא שלי יבוא אליי ויצטער על הנטישה של המשפחה כי אחרי הכל אם היה לו אכפת הוא לא היה נותן לאמא לעבור איתנו

"הוא הרס לנו את המשפחה ואני לא רוצה שום קשר אליו" אופק אמר והבנתי שנכנסנו לויכוח "אתה לא רוצה לדעת למה לעזאזל הבית שהוא גר בו נהרס??" שאלתי עצבנית על אופק ועל האנטי שיש לו נגד אבא שלנו "לא" אופק ענה בהחלטיות "ואם קרה לו משהו?" שאלתי עם מועקה בגרוני "אז קרה" אופק אמר בקרירות "אתה דביל" אמרתי ויצאתי מהמכונית

התקדמתי לכיוון השער של הבית והיו שם שומרים שנראו מעט מאימים "מי את?" הם שאלו אותי "אתם יודעים אולי מי הבעלים של הבית הזה?" שאלתי תעלמת מדיברהם ומנסה להסתיר את הגודש בגרוני מהמריבה עם אופק, השומרים הרכינו את ראשם ושמתי לב לצל של שלושה אנשים מאחורי "מי את?" קול מחוספס נשמע וגרם לי להסתובב "אממממ" היססתי מעט למראה החתיך שעמד מולי "מה היא שאלה אתכם?" הגבר שעמד מולי שאל את השומרים הפעם "מי הבעלים של הבית?" אחד מהם ענה במהירות ובחשש שהיה נראה מאוד מוזר

"מייקל לוין" הגבר הציג את עצמו בקשיחות מתנשאת "אתה הבעלים?" שאלתי לא מבינה והגבר הסתכל עלי במבט מוזר "כן" הוא ענה לאחר כמה שניות "אתה יודע מה קרה לבעלים הקודמים של הבית?" שאלתי אותו בנחמדות "סלח לה" נשמע קולו של אופק מאחורי והוא גרר אותי למכונית

"מה את מדברת עם אנשים זרים?" אופק אמר עצבני "אני לא בת 3" רטנתי "אני יודע שלא אבל אני דואג, היו שם המון שומרים זה היה נראה מסוכן" אופק הסביר את עצמו "את יודעת שאני אוהב אותך" הוא אמר בניסיון לשפר את האווירה "אתה יודע שאני לא סובלת אותך" אמרתי ואופק גיחך "תבטיחי לי שתעזבי את כל הרעיון של הבית הזה" אופק אמר מחכה לתשובה ממני "אני אנסה" עניתי לאחר כמה שניות

"פה שמאלה" אמרתי ונכנסנו לחנייה של הבית קפה "תכנסי אני אחנה" אופק אמר ויצאתי לכיוון הבית קפה

'קפה נינה' ראיתי את השם של אימי מתנוסס על השלט והתקדמתי אל כיוון החדר עובדים לראות את מליסיה

אז אני מקווה שהסיפור הזה יזכה להצלחה כמו only mine ועוד סיפורים שאני מתכוונת להוציא..

אז ספרו לי מה אתן חושבות על הפרק הראשון ועל התקציר? ותצביעו(: