פרק 2 -קבלת פנים

3.6K 237 29
                                    

נקודת מבט קים
"איך גדלת?!" שמעתי את מליסה אומרת נרגשת ולאחר שנייה הייתי מוקפת בחיבוק שלה שכל כך הזכיר לי את אמא...

"שמעתי על נינה איך את מתמודדת?" מליסה שאלה בדאגה "עברנו לפה בשביל שלא יסתכלו עליינו ברחמים בתור הילדים שאמא שלהם נפתרה" אמרתי למליסה מנסה לצאת מהנושא הזה של אמא שלי "איפה אופק?" מליסה זרמה איתי על העברת הנושא "מחנה" עניתי במהירות

"קים" קולה של מליסה גרם לי להסתובב מהבהייה שלי בץמונות שבחדר האחורי "אני הבנתי שאת לא מתה לדבר על אמא שלך והכל אבל היא השאירה לך ולאופק צוואה" מליסה אמרה והייתי מעט בהלם "איך את יודעת?" שאלתי לא מבינה כי שום הודעה לא נשלחה אליינו "היא ביקשה ממני לדאוג שהצוואה תעבור אלייכם" מליסה אמרה וגרדה בראשה

"איך גדלת?" שמעתי את מליסה צועקת בהתרגשות "את אמרת את זה גם לקופה?" אופק אמר וגיחך למליסה "אל תדבר ככה על אחותך" מליסה רטנה ונתנה לאופק מרפק "בידיוק דיברתי עם אחותך על הצוואה של אמא שלכם" מליסה הסבירה לאופק והדמעות הצטברו בגרוני מלשמוע את המילה אמא שלכם וצוואה באותו משפט "היא השאירה?" אופק שאל כלא מאמין "כן" מליסה אמרה והביאה לאופק מסמך

אופק פתח את המסמך ומליסה השאירה אותנו לבד "מאז גילוי מחלת הלב שלי ובהשפעת התקופה הקשה שבה נפרדתי מאב ילדיי החלטתי לפתוח ארבעה חסכונות שיבטיחו את עתיד ילדיי" אופק קרא את הצוואה ועיניי התמלאו בדמעות

"הראשון: לבית הקפה שכולל 300 אלף ש"ח

השני: לאופק בני הבכור שכולל 850 אלף ש"ח

השלישי: לקים ביתי הצעירה שכולל 850 אלף ש"ח

והרביעי: למקרי חירום שכולל 500 אלף ש"ח לאופק ו500 אלף ש"ח לקים " אופק לקח נשימה והמשיך "יש פה בקשות שהיא רשמה" הוא אמר "תמשיך" אמרתי שכמה דמעות הצליחו לברוח מעיניי "זה במכתבים" אופק אמר "ואיפה המכתבים?" שאלתי לא מבינה "זה שלי , וזה שלך" אופק אמר והגיש לי מעטפה

לקחתי את המעטפה ויצאתי לבחוץ 'קים, יקרה שלי אני לא אשקר ואכתוב שלא ידעתי שהסוף שלי קרב אבל איזה אמא הייתי אם הייתי מספרת לכם והורסת את מה שנשאר מהילדות שלכם... אני סומכת עלייך שתשמרי על אופק ושתרחיקי אותו מצרות , אני מבקשת שלא תתקעי על מה שמת עליי...... אבא שלך עוד בחיים ואני יודעת שאופק נותר לו טינה, אבל אני יודעת עם מה התחתנתי עברה עליו תקופה קשה שהרסה לו את רוב החיים, הוא גם חלק ממכם ואני יודעת שאת יותר סלחנית אל תתני לאופק להמשיך לחיות בתחושה שנטשו אותו, כי אני בחרתי לקום וללכת, תעשי לי טובה ותתחתני עם בן אדם שיאהב אותך ואל תתני לאופק להמשיך לשחק עם בנות תשמרי עליו כי בטח אתם ביחד והוא דואג לך אני לא יספיק להיות בחתונה שלך אז אם תא תראי עוד את אבא שלך אופק ילווה אותך לחתונה אוהבת מלא ומצטערת עם איכזבתי או הרסתי לך מעט את החיים אמא'

סיימתי לקרוא את המכתב והדמעות כבר זרמו בחופשיות "אני איתך" שמעתי את קולה של מליסה מאחורי ומשכה אותי לחיבוק חם בזמן שאני הרטבתי לה את המדים בדמעות שלי "היא לא יודעת שהיא לא אשמה בכלום" אמרתי ובכיתי "דיי חמודה שלי אני פה איתך אני לא עוזבצ ואת יודעת שאת תמיד יכולה לפנות אליי עם אופק לא מבין" מליסה אמרה והרימה את ראשי להסתכל בעינייה "תודה" אמרתי וקמנו לתוך הבית קפה

"קראת?" שמעתי את קולו של אופק שהבהיל אותי "כן" עניתי "מה היא כתבה לך?" אופק שאל "בוא נאכל" אמרתי מנסה להעביר נושא שהטמבל הזה לא שם לב שזה מעציב אותי "תזמיני אני משלם" אופק אמר "הרגע גילינו שאמא השאירה לי כסף לכמעט חיים שלמים אני יכולה לשלם על עצמי" אמרתי כי אחרי הכל כל השבועות אחרי שאמא שלי נפתרה אופק שילם על הכל

"אז זהו שאמא אמרה לי לא לתת לך לפתוח את החשבון ולבזבז את הכל" אופק אמר ורטנתי עליו "הכנתי לכם פנקייקים מקווה שזה בסדר" מליסה הניחה על הבר  מגש מפוצצץ בפנקיקים וסירופ , אני ואופק הסתערנו על האוכל ותוך כמה דקות כבר לא נשאר כלום

"אנחנו נלך לנוח מחר מחכה לנו יום ארוך" אופק אמר למליסה "למה מה תעשה מחר?" שאלתי לא מבינה "אלך לסיים להכין את הבית ואסתדר שהכסף מהחסכונות של אמא באמת יגיע אליינו" אופק אמר באחריות "תבואי מחר
שתסיימי ללמוד" מליסה,אמרה ונזכרתי שמחר אני מתחילה י"ב

_____________________________________________________

"קים" שמעתי את קולו של אופק נכנס לחדר שלי במלון "איך יש לך את המפתח?" שאלתי בעיפות "ביקשתי אותו" אופק ענה במהירות ונהפכתי לצד השני "את מתחילה יב היום קומי יבטטה" אופק לא הניח לי וקמתי על רגליי במטרה לעשות את סידוריי הבוקר שלי

כבר יותר מחצי שעה שאני דופקת על חדרו של אופק והחמור לא עונה "מה בסך הכל רציתי להתקלח" אופק הופיע בלי חולצה "אני אאחר" אמרתי ורוי ירד לכיוון החנייה של המלון ושם את החולצה בדרך "פאדחן" אמרתי לו ונכנסנו למכונית "הפאדחן שבלעדיו היית מאחרת

"ביי" אמרתי לאופק ונכנסתי לכיוון המזכירות ואז ראיתי את אותו איש מאיים מאתמול שגר איפה שאבא שלי גר מדבר עם המזכירה "חבל שלא דיברנו על מיליון דולר את קים אוחנה נכון"  המזכירה אמרה וחייכתי מאשרת את דברייה ואז המבט שלו התחיל להנעץ בי

אז מה אתן אומרות על הסיפור...?
אני משתדלת להעלות בתדהירות יותר גבוה כי אנחנו בהתחלה אבל אני מצפה גם לתגובות
אז הינה הפרק השני בוא נראה לאיפה זה יגיע

חדשה - newWhere stories live. Discover now