סיפור חיי המדהים/ פאנפיק- פרסי ג'קסון

פרק 9

עשיתי סיור במחנה לג'יימס ואז באמצע הפריעה לנו הקריאה לארוחת ערב. איך הזמן עבר כל כך מהר?
הובלתי אותו למדורה והראתי לו איפה הוא ישב הלילה. בהתחלה הוא לא רצה וטען שהוא לא רוצה לשבת שם כי יש שם יותר מידי ילדים ולבסוף הצלחתי לשכנע אותו ולהסביר לו שבגלל שלא יודעחם מי ההורה האלוהי שלו אז הוא יושב שם.כרגיל כירון נאם ואז הציג את החדשים. הערב זה היה יחסית מהר כי הצטרפו רק 2 ילדים. ג'יימס ועוד ילדה שקוראים לה ניקול. ברגע שניקול עלתה לבמה כולם הבינו מי ההורה האלוהי שלה. אתנה הכירה בה וינשוף אפור הופיע מעל ראשה. כל ביתן אתנה צעק, ושמח, כמה נציגים הלכו אל ניקול והובילו אותה לשולחן שלהם. ואז הגיע תורו של ג'יימס. בהתחלה הוא לא עלה ואז בסוף הוא עלה לבמה. היה שקט ואז פתאום הופיע סמל מעל ראשו. גולגולת שחורה הופיע מעל ראשו. האדס! בגלל זה הוא התנהג ככה!.
מכיוון שניקו יצא לאיזה מסע ולא היה אף אחד אחר בשולחן האדס. אני קמתי והובלתי אותו לשולחן שלו ואמרתי לו שהוא הבן של האדס. הוא מייד הבין והתיישב.

** אחרי הארוחה **

ג'יימס בא אלי וביקש ממני ללכת איתו לטיול ביער. למרות שהיינו אמורים ללכת לביתנים הייתי חייבת ללכת איתו ליער. משהו משך אותי לשם כמו מן הרגשה כזאת שלא משנה מה המוח חושב הגוף עושה את ההפך.
נכנסנו ליער והתקדמנו לאמצע. אני חושבת.
לא העזתי לשאול את ג'יימס אם גם הוא מרגיש את ההרגשה הזאת אבל הבעת הפנים שלו הייתה חדורה. הוא מחפש משהו הוא מרגיש את זה.
הגענו לקרחת היער והופתענו לראות את זאוס האדס ופוסידון עומדים שם ומחכים למישהו. עמדנו מהצד ולא העזנו להתקרב ואז הם קראו לנו בשמנו כולם בפה אחד. צעדנו בכיוונם בחשש אבל באותו זמן בכבוד.
הם הסתכלו על שנינו. כנראה אם ג'יימס לא היה פה כבר הייתי בורחת מפחד.
רגע מה?! מה לעזאזל חשבתי הרגע?!
אני מתחילה לחבב אותו?! אני בקושי מכירה אותו! מה עם כריס?!
המחשבות האלו הטרידו את ראשי והמשכנו להתקרב אל האלים העומדים בקרחת היער.
הגענו קרוב אליהם. שמעתי את הנשימות הכבדות של ג'יימס. הוא גם חושש, אני לא היחידה. אני שמחה שלפחות אני איתו פה ולא לבד.

זאוס התחיל לדבר