טאהיונג ראה את ג'ונגקוק יוצא מהמסעדה אחרי עשר דקות, עשר דקות שהלב שלו דפק בטירוף. הוא מיהר לקפוץ מחוץ למכונית
"קוקי" הוא קרא ורץ אליו, עוטף אותו בחיבוק
"למה חיכית לי?" טאהיונג שמע אותו שואל,
"אל תכעס עליי טוב? בבקשה בבקשה" הוא הידק את החיבוק שלו,
"אני יודע שעשית את זה בגלל שאתה אוהב אותי" אמר ג'ונגקוק "ואני יודע שלאנשים עשירים יש תכונה של להתערב בחיים של אנשים אחרים... זה לא שאני עצוב על זה שהתערבת לי בחיים, אני שמח שנפגשנו טאה, אבל אני רוצה קצת זמן לעצמי עכשיו" הוא הוריד את ידיו של טאהיונג בעדינות,
"אני לא רוצה לתת לך ללכת לבד" אמר טאהיונג,
"בבקשה תן לי קצת זמן לעצמי, אני לא יעשה שום דבר מטופש. מבטיח" אמר ג'ונגקוק בשקט,
"זה לא משנה מה אתה מבטיח. אני בא איתך." קבע טאהיונג וג'ונגקוק גלגל עיניים והתחיל ללכת. "זה אומר שאני בא נכון?" שאל טאהיונג ומיהר להשיג את ג'ונגקוק שכבר נכנס למכונית שלו.
"אם אתה פה ואתה מתעקש לבוא איתי, יהיה עדיף אם תסיע אותנו לשם. הנסיעה באוטובוס לוקחת הרבה זמן" טאהיונג הנהן, הם התחילו לנסוע בזמן שטיפות גשם קטנות מידפקות על גג המכונית, טאהיונג לא ידע מה ג'ימין אמר לג'ונגקוק וזה גרם לו להרגיש לחוץ. הוא פחד שהם ישלימו ביניהם ויעזבו אותו. ג'ימין לא אהב אותו מאותו היום שהוא כעס עליו בגג בית הספר ואמר לו שלא יציק לג'ונגקוק, וקוקי... הוא לא ידע אם ג'ונגקוק כל כך אוהב אותו, למרות מה שהם עשו אתמול. ואולי דווקא הגורם לחוסר הביטחון שלו היה מה שהם עשו אתמול. הוא הבין פתאום שהוא זקוק לילד השקט שלידו יותר משהו חשב. הוא מאוהב בו.
ג'ונגקוק כיוון אותו בקול שקט לאן לנסוע ולבסוף הם הגיעו לגבעה מושלגת וג'ונגקוק יצא מהרכב, טאהיונג יצא אחריו מהדק את המעיל מפני הרוח הקרה, למה שג'ונגקוק ירצה להגיע לפה? הוא חשב והסתכל מסביב, מבטו נעצר על מבנה גדול במורד הגבעה ורגש חמים ואוהב מילה את ליבו, הוא הרגיש פתאום קצת עצוב. הוא הסתכל על ג'ונגקוק שהתיישב על סלע גדול, מתעלם מהשלג שעליו, מסתכל על המבנה השמור, על בית הסוהר.
בעיני טאהיונג הוא ניראה לרגע כמו מישהו מבוגר, מישהו שחושב על כל הקשיים שהוא עבר, אבל ג'ונגקוק היה נער צעיר והוא היה הגדול יותר. הוא צריך לעודד אותו. טאהיונג צעד קדימה ובלי לחשוב יותר מידיי הוא התיישב על ברכיו של ג'ונגקוק מניח זרוע אחת סביב צווארו, מסתכל גם על בית הכלא כשהרוח הקרה מכה בשניהם,
"אני אוהב לבוא לפה כשאני מרגיש רע ואני מתגעגע אליהם... המקום הזה לא קרוב בשביל שהשומרים מסביב יתחילו לחשוד, או קרוב בשביל ליראות אותו מעבר לזכוכית העבה. אבל זה גם לא רחוק מספיק, אני אוהב את המקום הזה" אמר ג'ונגקוק והם ישבו עוד כמה דקות בשקט, "הוא אמר שזה לא שאני הייתי לא בסדר, הוא אמר שזאת הייתה אשמתו ושהוא פחד" המשיך ג'ונגקוק לדבר וטאהיונג הרגיש מיוחד שג'ונגקוק פתוח איתו. הוא רצה להישאר ככה תמיד, חבוק ביין זרועותיו של ג'ונגקוק, מרגיש את חום גופו. הם ישבו עוד כמה דקות בשקט, כשג'ונגקוק שקוע במחשבות על השיחה שלו עם ג'ימין וטאהיונג יושב בשקט כשהרוח הקרה מנשבת סביבם. הגשם, שנחלש כשהם יצאו מהמכונית התחזק בפתאומיות והם התחילו לרוץ אל המכונית, בתקווה לא להירטב יותר מידי, אבל הם לא היו זריזים מספיק. כשהם נכנסו למכונית הם היו ספוגים. טאהיונג בהה בג'ונגקוק שנראה סקסי יותר מתמיד עם השער הרטוב שנדבק לפניו וטיפות המים שזלגו עליו,
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
