הוסוק עמד ליד לואי, מדריך הגלישה. הם היו בחופשה כבר שבוע והוסוק מצא את לואי כאדם מצחיק. לואי היה מקומי בעל שיער בהיר ועיניים כחולות שידע לדבר אנגלית ממש טוב, דבר שלא בדיוק עזר לו, הוא ידע כמה מילים באנגלית אבל לא לנהל שיחות שלמות. אבל זה לא הפריע לו יותר מידי, כשהוא רצה הוא יכל להבין אנשים שדיברו בשפות אחרות. וגם היום, הוסוק נעמד עם כוס שתיה חמה ליד לואי, הוא הסתפק בלגלוש במורדות ההרים המושלגים פעם אחת ולאחר מיכן הוא החליט שזה יהיה מועיל יותר אם הוא ישאר ליד לואי ויעזור לו להסביר לתיירים חסרי ניסיון אייך גולשים בעזרת תנועות ידיים מוקצנות ובעזרת כמה מילים שהוא כן הכיר. היה ניראה שאנשים נהנים מהשהות שלו ליד כל המגלשות, התיירים שחשבו שהוא מוזר לגמרי, טאהיונג וג'ונגקוק שיכלו ללכת לבלות בלעדיו, לואי שלא הפסיק לצחוק עליו והוא, הוא נהנה להתנהג כמו שהוא, לעשות שטויות ולהתפרק. בבית הוא היה חייב להתנהג יפה כל הזמן, המשפחה שלו לא סבלה את הבדיחות שלו והוא היה הקטן, ככה שהוא היה חייב לכבד אותם והוא לא יכל להגיד להם שהם נראים כמו חבורת מטופשים.
הוסוק שמח שטאהיונג הצטרף אליו לחופשה. הוא היה מתחרפן אם הוא היה צריך לטוס לבד וזה שג'ונגקוק הצטרף, טוב, זה היה בונוס ענק בשבילו. הוא שנא בריונות. זוג מבוגר בא ולקח מגלשי סקי, הם הנהנו לשלום לכיוונו, הוסוק כבר הכיר את הפנים שלהם, הוא מיהר לנופף להם לשלום עם הכפפות הכתומות שהוא לבש, הוא לא אהב שילדים גמרו לאחרים להרגיש חסרי ערך ודפוקים. הוא אהב שהאנשים מסביבו צחקו וחייכו, הוא אהב שהאנשים סביבו היו גאים במי שהם. לכן הוא תמיד ניסה להתקרב אל ג'ונגקוק. אבל הילד הקטן והשקט דחה אותו שוב ושוב. אבל אז טאהיונג הגיע אל בית הספר שלו אחרי שההורים שלו ביקשו ממנו לעבור בית ספר כי בבית הספר הקודם שהוא היה בו היה מלא שחיתות. וכשטאהיונג הגיע הכל השתנה.
"בוקר טוב" אמר קול שקט ונמרץ בקוריאנית, מעיר את הוסוק ממחשבותיו.
"בוקר טוב? ג'ונגקוק?" הוא צחק, בוחן את הילד הערני שמולו, "כבר צהרים. אתה וטאהיונג נשארים ערים כמעט כל הלילה, אחיו של טאהיונג אמר לי לשמור עליכם, מה אני אגיד לו כשהוא ישאל אותי אם עברתם על החוקים שלו?" הוא שאל וזייף אנחה, הוא היה בטוח כשההיונג של טאהיונג אמר להם שהם יכולים לטוס בתנאי שלא יהיה ביניהם שום מגע גופני הוא ידע שהזוג הזה שמולו לא יעמוד בזה. שהם אפילו לא ינסו על לעמוד בזה.
"בוקר טוב" טאהיונג צץ מאחורי ג'ונגקוק והוא לא ניראה מלא מרץ כמו ג'ונגקוק, השער שלו היה מבולגן, הבגדים שלו לא מסודרים והשרוכים במגפיים הגבוהות שהוא נעל לא היו קשורים.
"אתם רוצים לגלוש?" פנה אליהם לואי באנגלית וג'ונגקוק הביט בו בעיניים גדולות, לא מבינות.
"הוא שואל אם אתה רוצה לגלוש" תרגם טאהיונג והחניק פיהוק,
"כן" ענה ג'ונגקוק באנגלית והוסוק חשד שהמילה הזאת היא ביין המילים היחידות שג'ונגקוק יודע באנגלית. זה הרגיע אותו. בשבוע הזה שהם בילו ביחד התברר להם שג'ונגקוק טוב בכל כך הרבה דברים, זה התחיל בזה שהם הלכו למסלול טיולים בלי מדריך ביום הראשון שהם הגיעו למלון והם איבדו את הדרך ורק בזכות ג'ונגקוק ומפה שהוא דחף לתיק שלו בטעות הם הצליחו למצוא את הדרך חזרה, אם לא ג'ונגקוק הם היו נשארים בקור ונהפכים לנציבי קרח. זה המשיך בזה שהם הלכו לעיר הקרובה למלון וחיפשו מזכרות קטנות והתברר שג'ונגקוק יכל גם לגרום למוכרים להוריד את המכירים של כל דבר, וזה המשיך והמשיך, בגלל זה הוא שמח שג'ונגקוק לא יודע טוב שפות, בן אדם לא יכול להיות עד כדי כך מושלם. זה מפחיד מידיי.
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
