עורב שחור - החיים שאחרי

פרק 1

רייבן

אני יושבת בחדר המועדון לבד, אני מסתכלת סביבי וחושבת על כל השלוש שנים האחרונה. כמה עברנו.
יש לי את אנג'לו שהוא כמובן נשמת חיי ואת רוב בעלי היקר.
ברגע שהוא יוצא ל'פעולה', אני צריכה להשאר פה במתחם במקום בבית. אוף זה מעצבן ובנוסף לכל אני גם חולה, החיים מסריחים.
  "היי ביטצ', מה את עושה" אני מסתכלת מאחוריי ורואה את החברה הכי טובה שלי מגיעה, סוף סוף!
  "סאם! איזה מזל שהגעת, לדעתי אני עומדת להשתגע". היא מתחילה לצחוק.
  "בייב, את משוגעת מהרגע שנולדת".
  "תפסיקו להגיד את זה! נבדקתי כבר כשהייתי בהריון עם אנג'לו".
  "אני עדיין לא מאמינה שבדקו אותך למחלות נפש" היא מתחילה לצחוק ללא שליטה.
  "הרופא אמר שזה חובה בגלל הביטוח, אם את שואלת אותי, אני חושבת שהוא רצה לוודא שאני שפוייה כי התחתנתי עם רוב, האידיוט כמעט הוציא את האקדח שלו כשהרופא התחיל לבדוק אותי שם למטה"
  "את לא רצינית".
  "ברור שכן, הייתי צריכה להחליף לרופאה! למרות שהרופא שלי היה חתיך, אבל לא יכולתי להסתכן בזה שרוב יכנס לכלא".
  "את צודקת".
   "למה את שוכבת ככה מרוחה על הספה?"
  "אני מרגישה קצת חולשה, ורוב החליט שהם יוצאים לפעולה קצרה, אז אני פה, טובעת ברחמים עצמיים, להרגיש חולה זה מסריח".
  "את לוקחת כדורים?"
  "לקחתי אספירין אבל אני עדיין מרגישה שאין לי אנרגיה לכלום"
  "אולי את בהריון עוד פעם" אני מסתכלת עליה ופוקחת את העיניים בבהלה.
  "אולי את בהריון! תקחי את זה בחזרה!" היא מתחילה לצחוק וזה לא מצחיק בכלל.
  "את יודעת שגם אם אני 'אקח את זה בחזרה' ואת בהריון זה לא יעזור לך". היא מחייכת מול הפנים שלי, יש לה את החוצפה עוד לחייך לי ישר מול הפנים.
  "כלבה".
  "ככה נולדתי וככה אמות".
  "מה את עושה פה בכל מקרה?"
  "תום התעקש שאני אחכה פה בזמן שהם עושים את הדברים שלהם, הוא לא מוכן שאני אשאר לבד בבית".
  "את יכולה להאשים אותו?"
  "לא, לא ממש, אבל יש לי את קילר איתי".
  "אוי, אני אוהבת את הכלב הזה!"
  "גם אני, למרות שהוא מפחיד לי את הצורה". אני מסתכלת עליה ואני לא יכולה להשאיר את הפנים שלי חתומות, סאם היא הבחורה היחידה שאני מכירה שמפחדת מהכלב שלה.
   "חבל שאת חולה, רציתי לצאת היום. מזמן לא יצאנו ל'ערב בנות', ניקח איתנו גם את ויוי" אני נעמדת וקופצת מעלה מטה שזה הדבר הכי מטומטם דעשיתי בחיין כי עכשיו כואב לי הראש.
  "או-מיי-גאד כן! בבקשה! אני לא יכולה להשאר פה עוד יום אחד, אני משתגעת, אנג'לו יהיה עם המטפלת, בבקשה בואי נלך ונשתכר! בבקשה!"
  "ומה לגבי זה שאת לא מרגישה טוב?"
  "זין על לא להרגיש טוב, אני רוצה לצאת ולהשתכר!"
  "הבנים אמורים להגיע היום, מה יגיד רוב?"
  "לא אכפת לי, אני רוצה לצאת! אהה ואני גם רוצה לדעת מה הגודל של וינס". היא מתחילה לצחוק עליי.
  "הגודל של וינס? על מה את מדברת?" אני מגלגלת את העיניים שלי.
  "גודל החבילה, הצינור, הנחש בעל העין האחת, ה-"
  "את הולכת לתת לי עכשיו את כל הכינויים לזין של וינס?" אני מושכת בכתפיי, רק רציתי שתבין למה הכוונה.
  "רייבן, בבקשה תסבירי לי למה?" אני נאנחת.
  "דיברתי עם מאדי, היא הייתה איתו, את לא מבינה בכלל מה היא אמרה!"
  "מה היא אמרה?" אני מראה לה את הידיים שלי ומשאירה ביניהן מרחק של כ20 ס"מ, אני מסתכלת על הפנים ההמומות שלה.
  "אהה ויש לו פירסינג של הנסיך אלברט"
  "מה זה?"
  "בדיוק כמו ששמעת".
  "לא, אני מתכוונת מה זה הפירסינג הזה?" אני מסתכלת עליה כשהיא מתחילה להקליד בנייד שלה כמו משוגעת, היא מסיימת להקליד ומסתכלת עליי המומה, היא מסובבת אליי את התמונות שהיא מצאה בגוגל.
  "את פאקינג צוחקת עליי, לוינס יש פירסינג בזין?"
  "כן! ולפי מה שמאדי אמרה לי, הוא לגמרי יודע מה לעשות עם הצינור שלו והפרסינג רק מגביר את התענוג והאורגזמה של האישה, אבל היא זונה שאוהבת את כולם, גם את הלוזרים שלא יודעים מה לעשות ושיש להם זין קטן, ידוע שהיא אוהבת להגזים, אבל, אם זה נכון אני לגמרי הולכת לנסות לשכנע את רוב לעשות אחד כזה".
  "אלוהים אדירים, עכשיו את תהיי אובססיבית נכון?"
  "אובססיבית לגבי מה?" אני מסתכלת לעבר הקול שהוא בעלי. אני רצה אליו ומזנקת עליו, הרגליים שלי מקיפות את המותניים שלו ואני מנשקת אותו עמוק.
  "אובססיבית לגבי מה?" הוא שואל אותי כשאנחנו מתנתקים מהנשיקה.
  "לגבייך" אני יכולה לראות בפנים שלו שהוא לא מאמין לי בכלל.
  "אממ.. כן, בטח". אני ממשיכה לנשק לו את הצוואר, ומנשקת גם את לחיו.
  "סאם רוצה שנצא היום, ביחד עם ויוי, ערב בנות". הוא מסתכל לעבר תום, בכלל לא שמתי לב ש'זרע שטן' פה והוא מחבק את סאם אפו קבור בצווארה.
  "גבר, יוצאים היום עם הבנות" אני יורדת ממותניו ומתרחקת ממנו.
  "אמרתי 'ערב בנות' ואתה לא בת, תאמין לי אני יודעת, אני נוהגת להזדיין איתך בלילות, אז אם תגיד לי שאתה בחורה אני לא אאמין לך ואני די בטוחה שגם לא תום היות וסאם מזדיינת איתו".
  "את לא הולכת לבד". אני מניחה את ידיי על מותניי, זו הולכת להיות מלחמה.

סמנתה

אני מסתכלת על רייבן ורוב, שיט, היא נראת מוכנה למלחמה.
  "אז לאן אנחנו יוצאים היום?" אני מסתכלת על תום.
  "אנחנו לא יוצאים לשום מקום, אני יוצאת עם רייבן וויוי"
  "על גופתי! את לא יוצאת לבד סאם-סאם ואת יודעת את זה, מישהו חייב להשגיח עלייך וגם על ה'אישה שטן' ששם" הוא מחווה בראשו לעבר רייבן.
  "אנחנו לא צריכות בייביסיטר" הוא מסתכל עליי ומניד בראשו, הוא הולך לעבר רוב טופח על כתפו והם יוצאים מהחדר משאירים אותנו שוב לבד.
  "הנה הלך ערב הנשים שלנו"  רייבן מרימה את כתפיה, אי אפשר לעשות כלום עם הגברים האלה.
  "תחשבי על זה ככה" היא אומרת וממשיכה, "אולי גם וינס יבוא ואצליח לשכנע את וויוי לשכב איתו ולספר לי אחר כך, אולי אפילו לצלם כמה תמונות". היא לגמרי הולכת להיות אובססיבית.