"אני לא מאמין שנתתי לך לעשות את זה" אמר ג'ונגקוק, מביט במבנה בית הספר הגדול מולם,
"אתה נתת לו לעשות יותר מזה" התערב הוסוק בחיוך מהמושב האחורי של מכונית הספורט של טאהיונג שהנהן כשהבעת חשיבות פרוסה על פניו.
"אני רק הסכמתי שאני יבוא אתכם לחופשת סקי,זה לא הרבה דברים" התגונן ג'ונגקוק ושניי הגדולים ממנו צחקו.
"זה בסדר קוקי, אתה עוד תגיד לי תודה בסוף היום" הודיע טאהיונג והוסוק הנהנן בראשו בהסכמה. הם היו שתי החברים הכי מוזרים שהוא פגש. והוא ידע שהוא צודק אפילו שלא היו לו הרבה חברים בעבר. באיזשהו מקום, בתוך תוכו הוא שמח שטאהיונג התעקש שהוא יצטרף אליהם לטיסה ברגעים שהוא רצה ללכת, הוא אמר לטאהיונג שהוא יחכה לו, ששבוע וחצי זה לא הרבה ושהם יפגשו אחר כך, אבל טאהיונג לא וויתר לו והוא היה חייב לטוס איתם. במהלך הנופש שלהם הוא גילה שהוסוק בחור ממש נחמד. בדרך כלל הוא שפט אנשים טוב, פעם הוא היה יכול לדבר עם אנשים ולהבין את הכוונות שלהם, לדעת אם הם אנשים טובים, טובים במושגים הקודמים שלו, אבל זה לא שינה כלום, הוא מצא את עצמו טועה שוב ושוב.
הוא רצה להתרחק מטאהיונג, אבל הוא התחבר אליו יותר ויותר.
הוא רצה לדחוק את טאהיונג ממנו, להסתתר ממנו, אבל הוא התאהב בו.
ועכשיו הוסוק. הוסוק הרתיע אותו עם החיוכים התמידיים שלו, החיים לא מושלמים בשביל שיחייכו כל הזמן. זה גרם לו לחשוב שהוסוק מזייף את החיוכים. והוא צדק, החיים של הוסוק לא היו כל כך קלים, הייתה לו אמא חורגת שלישית, ועוד חמש אחים לא מאותה אמא והוא היה הקטן בבית, מה שגרם לזה שכולם יתנקלו אליו.
אבל באותה מידה שהוא צדק הוא גם טעה, הוסוק לא זייף את השמחה שלו. הוא היה טיפוס אופטימי כל כך שזה הדהים את ג'ונגקוק. הוא לא הצליח לשתוק ליד הוסוק גם אם הוא ממש ניסה. הבחור הזה פשוט גרם לו לדבר איתו.
"היונג, אני עדיין לא בטוח לגבי זה" אמר ג'ונגקוק, נזכר איפה הוא נימצא כשחבורה של תלמידים רעשניים עברה מול המכונית החונה.
"קדימה בייב, תצא מהמכונית ותראה לכולם איזה חתיך אתה" אמר טאהיונג, מפתיע את ג'ונגקוק בכינוי החדש ולהוסוק לזייף שיעול.
"אני פשוט יצא מפה. סו - רי עומדת שם עם החברות שלה ו... ביי" הוסוק מיהר לצאת וטאהיונג צחק,
"בייב?" שאל ג'ונגקוק וטאהיונג הסמיק,
"מה? אני אוהב את הכינוי הזה" ג'ונגקוק הסתכל עליו,
"אתה רומז לי שאתה רוצה שאני יקרא לך ככה? בייב?" טאהיונג עוד יותר הסמיק, זה תמיד היה ככה. כשהם היו ליד אנשים טאהיונג היה אומר ועושה דברים בביטחון עצום אבל כשהם היו לבד, רק שניהם המצב היה מתהפך. זה היה כאילו טאהיונג בזבז את כל הביטחון העצמי שלו עם אנשים אחרים וכשהוא הגיע אל ג'ונגקוק הוא היה כאילו מרוקן ממנו, מסמיק מכל אמירה של ג'ונגקוק ובכללי, ג'ונגקוק היה המוביל מביניהם, בניגוד אל הזמנים בהם הוא שהה עם אנשים אחרים. אז הוא היה מתכווץ לתוך עצמו והקפוצ'ונים הגדולים והכהים שלו, ולמרות שהמצב קצת השתפר מאז שהוא התחבר אל טאהיונג הוא עדיין נישאר שקט וסגור בפני אנשים אחרים.
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
