ג'ונגקוק התעורר מכאב עמום ומציק בראשו, מבטו נדד לצדדים, הוא לא היה במקום מוכר.
"קוקי, אתה בסדר?" טאהיונג קפץ מכיסא לידו, כיסא שג'ונגקוק לא הבחין בו.
"איפה אני?" הוא שאל והתיישב מתעלם ממחאותיו של טאהיונג.
"אתה בבית חולים, הם הלמו בך במוט ברזל מפחיד ואז אתה צנחת לרצפה, חשבתי שאתה מת" ג'ונגקוק התכווץ מעט כשהוא נזכר בכל מה שקרה,
"מה עם ג'ימין?" הוא שאל והפניקה שהוא ניסה להדחיק חדרה לקולו.
"הם לקחו אותו כשאתה איבדת את ההכרה, אבל אל תדאג. המשטרה מטפלת בזה. היו הרבה עדים במקום והיו שם מצלמות הבטחה. הם ימצאו ויחזירו אותו עד הערב. אתה צריך להמשיך לנוח" טאהיונג ליטף את לחיו של ג'ונגקוק בעדינות, נזהר לא לגעת בסימנים הכחולים שעיטרו אותה. אבל ג'ונגקוק לא היה מסוגל להמשיך לשכב. "אתה לא יכול ללכת ג'ונגקוק" כעס טאהיונג בזמן שג'ונגקוק הוריד את רגליו מהמיטה, עוצם את עיניו לשניה, מנסה להתגבר על הסחרחורת שתקפה אותו אחריי שהוא ניתק את מחט האינפוזיה שהייתה נעוצה בזרועו.
"אני יודע מה אני צריך לעשות טאהיונג. בבקשה אל תעצור אותי" הוא מצא את הנעליים שלו ונעל אותם.
"אני לא מסכים לך! אתה לא יכול לעזור לו בכלום, תישאר פה ותפסיק לנסות לעשות דברים מטופשים" ג'ונגקוק מעולם לא ראה את טאהיונג כל כך עצבני וחסר שליטה, אבל הוא היה לכוד בתוך סערת רגשות משלו כך שהוא לא התייחס אל זה,
"אתה לא מבין כלום" הוא צעק ונעמד מול טאהיונג, "אני הייתי כזה, אני הייתי מגיע לילדים ולוקח אותם בכוח בשביל העסקים של אבא שלי, אני גרמתי לאנשים כאב טאהיונג. המשטרה לעולם לא תצליח למצוא אותו, לא ליפניי שהם יצטרכו להתקפל בפניי הדרשות של הגנגסטרים האלו, המשטרה לא תצליח לעשות כלום" דמעות עלו בעיניו, "בבקשה טאהיונג, עזור לי" הוא התחנן ופניו של טאהיונג איבדו את נוקשותם.
"מה אתה רוצה לעשות קוקי?" הוא שאל בשקט והחזיק את ידיו של ג'ונגקוק בעדינות. "אני צריך שתסיע אותי"
ג'ונגקוק לא רצה ללכת לשם. הוא התפלל שהם לא יהיו שם. הוא התפלל שהם לא יתנו לו להיכנס. הוא קיווה שהם יתעלמו ממנו.
אבל התפילות שללו לא התקבלו. זה היה שם. המבנה הגדול ברחוב הקטן והשקט בקצה העיר. המבנה בו היה מרכז הפעילות של אבא שלו לפניי שהוא נאסר. המבנה בו ההיונגים שלו שהו רוב הזמן. ג'ונגקוק יצא מהמכונית והלב שלו פרפר, הוא לא ידע מתיי הוא הרגיש כל כך הרבה פחד וחשש. טאהיונג נעמד לידו והם הסתכלו בשקט על המבנה. הוא הרגיש במבטים של בחורים חדשים שהוא לא הכיר כשהם נעצו בו מבט, הוא ראה אותם מדברים בקולות מהוסים בזמן שהוא עבר ביניהם, נכנס אל תוך המבנה המוכר. הלחישות שלהם נתנו לו הרגשה שהם יודעים מי הוא.
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
