Demones

אפילוג

אחריי חצי שנה

ג'ונגקוק פתח את שער הבית שלו וניכנס בשביל, היה חם והוא רק רצה להיכנס לבית הקריר ולשתות משהו, הוא קיווה שנשאר לו משהו במקרר, הבית שלו נהפך למקום בו כל החברים היו מגיעים אליו, הוא עשה את זה פעם אחת והזמין אותם למסיבת יום ההולדת של טאהיונג ומאז הם הגיעו אליו כל הזמן, במיוחד הוסוק. הוא אהב את זה שהיו סביבו חברים והוא ידע ששנה הבאה הם יתראו פחות, כולם סיימו את התיכון ורק הוא נישאר. היה לו עדיין קשה לדבר עם אנשים בבית הספר והוא העדיף להיות בשקט, דבר שהוא לא יכל לעשות כשכל החברים שלו סובבים אותו, אבל הוא לא חשב שהוא יהיה בודד שנה הבאה, הייתה לו הרגשה ששנה הבאה הולכת להיות... מעניינת.
"קוקי מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" קרא טאהיונג מהספסל שבחצר המטופחת והמלאה בפרחים ריחניים, כולם ישבו שם, בפינות המוצלות של הגינה והסתכלו עליו, ואז על הבחור הגבוהה והרזה בעל הפנים המשורטטות וההופעה של 'הילד הרע' שהלך מאחוריו,  

"מי זה?" שאל הוסוק בסקרנות ג'ונגקוק הספיק ליראות חיוך קטן על פניו של טאהיונג, הוא ידע מי הבחור הזה. 

"חבר'ה, תכירו את לי שי וון, הוא חבר טוב שלי, הוא ילמד איתי ביחד שנה הבאה" ג'ונגקוק הציג את שי וון שצעד קדימה, 

"שלום לכם, אני מקווה שנסתדר ביחד. ג'ונגקוק אומר שאתם חברים שלו אז אני אני אתייחס אליכם יפה" טאהיונג פתח פחית שתייה והגיש לג'ימין, אבל ג'ימין לא שם לב לפחית המושטת, הוא בהה בשי וון, טאהיונג גיחך ולקח לעצמו את הפחית, 

"הוא חתיך" לחש לו ג'ימין לא מזיז את עיניו. 

"אני אגיד את זה כבר מעכשיו כי אני לא רוצה שיהיו בעיות אחר כך, אני גיי" הודיע שי וון, 

"זה בסדר" אמר ג'ימין, "כולנו פה כאלו" הוסוק התחיל להשתעל והוא כמעט נפל ממשענת הספסל עליה הוא ישב. 

"הוא בטוח לא גיי" אמר שי וון והצביע על ג'ין שהחברה שלו ישבה על בירכיו מחבקת את צווארו, "ולפי התגובה שלו הוא גם לא גיי" הוא המשיך והצביע על הוסוק. "אתה גיי?" הוא שאל את שוגה המנומנם, "גם אם אתה גיי זה לא משנה, אתה לא הסגנון שלי" אמר שי וון בביטחון שהצחיק את טאהיונג "אני יודע שג'ונגקוק והבחור הבלונדיני הם שתי ציפורי אהבה, ההיונג שלי יהרוג אותי אם אני אפריד בניכם, הוא חושב שאתם מתאמים אחד לשני" ג'ונגקוק צחק, 

"אתה פשוט יכול ללכת ולשבת לידו, הוא בוהה בך מהשניה שנכנסת" הוא הצביע על ג'ימין שהסמיק כולו כשלי שי וון הסתכל עליו, ג'ונגקוק דחף אותו קלות והלך לשבת ליד טאהיונג. 

"היי" לחש טאהיונג וחיבק אותו. ג'ונגקוק הסתכל על ג'ימין ולי שי וון שהתחילו לדבר ביניהם כשזיכרון עולה מול עיניו.

"אתה לא חייב לי כלום ג'ונגקוק אבל יש משהו אחד שאני אשמח אם תסכים לעשות" ביקש ממנו לי ביון היונג כמה שעות ליפניי שג'ימין חזר באותו הלילה ליפניי חצי שנה, עם כמה מכות וחבלות, "אחי הקטן נתקל בכמה בעיות, מתברר שהוא דומה לי יותר מידי, הוא התחיל לעשות שטויות בבית ספר שלו ובשכונה שהוא גר, ההורים שלי התייאשו ממנו, אני רוצה שהוא יעבור לגור פה והייתי שמח אם הוא ילמד איתך, אולי זה יעזור לו קצת.."

טאהיונג הגיש לו פחית קרה, הנה הם פה, יושבים כולם ביחד בשעת אחר צהריים מאוחרת, הוא שמע את ג'ימין צוחק וממלמל  

"אני תמיד נופל בשביל בנים כאלו" כשאחיו של לי ביון יושב לידו, הוא ראה את הוסוק מנסה להצחיק את שוגה העייף והאדיש, את ג'ין והחברה שלו יוצאים עם מגש פירות חתוכים מהבית וטאהיונג שיישב לידו בשקט, ג'ונגקוק ידע שהוא לא בן אדם מושלם והיה לו עדיין קשה לפעמים להאמין שהוא באמת אדם טוב, היה לו קשה  להשתחרר מהשדים ששהו בתוכו כל כך הרבה זמן, השדים שאמרו לו שהוא אדם רע. אבל זה לא היה כמו פעם. הם התחילו להשתחרר ממנו לאט לאט, מאותה פעם ראשונה שהוא דיבר עם טאהיונג. יש לו עוד דרך ארוכה לעבור וקשיים להתגבר עליהם אבל הוא ידע שלא משנה מה טאהיונג תמיד יהיה לידו ולא יעזוב אותו. הוא ידע שטאהיונג ישאר לשמור שהשדים לא יחזרו אליו. ג'ונגקוק הניח את ראשו על כתפו של טאהיונג והרגיש שלווה בתוכו. טאהיונג היה משחרר השדים שלו.

-הסוף-