וויל הסתכל עליי. "חלום רע?" שאל. "יותר בכיוון של סיוט" עניתי ושיפשפתי את ידי בפניי . הסתכלתי עליו וקלטתי ומסתבר שהערתי אותו. ומסתבר שנרדמתי עליו המחשבה על זה גורמת לי להסמיק. הוא קם לישיבה והסתכל עליי. "מתי נרדמנו?" שאל . "כנראה ברגע שעצמנו עיניים." וויל צחקק ואז פלט פיהוק. בחוץ עוד היה חושך. "אולי כדי שנחזור לישון?" שאל וויל "אתה לא רוצה לחזור לביתן שלך?" "אם אני אחזור אני אעיר כולם. אולי כדי שאני אשאר. אין לך בעיה אם זה? נכון?"
"בטח שלא!" מיהרתי להגיד ואז השתעלתי קצת. הוא ציחקק ונשען לאחור. היה בערך מקום לשתינו אם אחד מאיתנו הוא אנורקס. שזה כנראה אני . אאוץ' הרגע העלבתי את עצמי. נשענתי על הצד כדי שלא אצטרך להישען על וויל. אבל זה היה יותר גרוע. כל מה שהיה בזווית עיניי זה וויל סולאס והרעמה הבלונדינית שלו. הסמקה בלתי מוסברת ואני מסתובב כדי שלא יראה. "ניקו די אנג'לו מפנה לי את גבו. הוו באמתת??" הוא פיה שוב.
אני לא עונה. "אני יודע שאת ער ילד צללים" אני פולט אנחה ומסתובב אליו."אתה לא תספר לי מה קרה בחלום נכון?" הוא שאל "לא" עניתי. זה היה עוד יותר מביך עכשיו. אנחנו ממש קרובים עכשיו. העיניים הכחולות שלו נוצצות באור העששיות. אני מנסה לא להסתכל לו בעיניים. וכמובן שאני לא מצליח. "מה דעתך שנלך לישון סולאס?" הוא עוצם עיניים ואני ממשיך להסתכל עליו עוד כמה שניות ואז עוצם את עיניי גם.
מקרוב יש לו הרבה יותר נמשים. וכמה צלקות קטנטנות שאפילו לא שמים לב אליהן. בטח כירון יהרוג אותנו אם יגלה. זאת המחשבה היחידה שעולה בראשי לפני שאני נרדם. ולמעשה פעם ראשונה שיש לי חלום שאינו הורג אותי בסופו של דבר. הדבר היחידי שאני עושה זה מסתובב בין ארוגות פרחים בשאול. הפרחים שחורים ואדומי דם. וכל מה שאני עושה זה להסתובב בינהם. ואני מרגיש ממש טוב. חופשי כזה. וחם לי וזה נעים. עד שצליל נוראי מפוצץ את הבועה שלי. אני פוקח עיניים ישר ורואה את כירון ושתי בני אפולו מולי קיילה ואוסטין.
(מחשבות של ניקו באותו רגע:
-אוי שיט.
-אוי שיט אנחנו מתים.
-אוי שיט למה וויל כזה חתיך.
-אני מת.)
YOU ARE READING
סואלנג'לו - התחלה.
Fanfiction***גמור*** אם איי פעם תהיתם איך וויל וניקו נהייו זוג ואף פעם לא הבנתם איך..... פאנפיק על וויל סולאס וניקו די אנג'לו. סוג של מכיל ספוילרים לגיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו. יבואו עוד בקרוב!
