מצאתי אהבה ?

פרק 20

אנחנו בדרך למסלול ה-3, הפעם אני כן יושבת ליד דרק. בן ומאי יושבים מאחורינו ולידינו יושבים מדי ודניאל, בן כמו תמיד מצחיק אותנו עם האמירות שלו על דרק
"אני חייב להגיד שפגעת בי" אמר בן מרכין את ראשון וקם מהכיסא כלפני חוץ הכסאות
"מי ? מי יאסוף את ליבי שאתה שברת ?" ממשיך וכולנו צוחקים
"אני יאסוף אותם" מאי קמה ונעמדה לצידו
"אני ידביק אותם עם האהבה שלי אליך" אמרה מחבקת אותו
"לא, אני רוצה את דרקי שלי" המשיך
"כמובן שאותך יותר מאמי" אמר בן בשקט מנשק לראשה

נקודת מבט דרק :

"כמובן שאותך יותר מאמי" אמר בן בשקט מנשק לראשה של מאי 'הוא אוהבת אותה' קבעתי בראשי
"דרקי שבג-"
"תראי אותה" שמעתי התלחששויות
"הג'ון הזאת, מי היא חושבת שהיא" המשיכה חברתה
"היא כזאת מכוערת, מה הוא מוצא בה ?" שאלה אחת הבנות
"ג"ון " דרק קראתי אליה   אך הייתה שקועה במה שהן דיברו, עליה. שמעתי שבן הפסיק לדבר כולנו היינו בשקט, רצינו לשמוע על מה שהן מדברות
"ליאן, את הרבה יותר יפה ממנה תהיי בטוחה בזה" המשיכו
"אני יודעת אבל עדיין, היא גנבה לי אותו" שמעתי את המשפט האחרון וראיתי איך הכעס בא אלי, אני בדאך כלל לא כועס או מרביץ כי כשאני הופך לאחד כזה, אני חיה רעה
"מה זה ?" אמרה מדיסון
"באיזה קטע את אומרת דבר כזה ?" שאלה ברוגז מדי בזמן שהיא קמה ממקומה
"מה לא הבנת ? היא גנבה לי את דרק" ענתה לה וקמה גם היא
"על מה את מדברת ? אני לא מכיר אותך אפילו" אמרתי נכנס לשיחה וקמתי  ממקומי
"איך אתה לא מכיר ? אני איתך בביולוגיה. אני יושבת מאחוריך, קוראים לי ליאן" אמרה בחיוך
"מה את מחייכת ?" מדיסון עשה פרצוף נגעל
"מותר לי לחייך אל אהובי" אמרה ליאן מסתבר
"אני לא אהובך וג'ון לא גנבה אותי ממך אז-"
"דיי" שמעתי לחשוש קטן
"דיי" צעקה ג'ון ?
"ליאן נכון ?בואי תסבירי לי איך גנבתי לך את דרק ? הוא נראה לך חפץ? מה הוא צמיד? טבעת ? לא ! הוא בן אדם. הוא אפילו לא מכיר אותך אז איך גנבתי לך אותו בדיוק? זה שאת אוהבת את דרק כמו רוב הבנות בבית הספר שלנו זה לא אשמתו אבל יש הבדל בין לאהוב לבין להגיד דבר כזה. דרק התאהב בי לא באף אחת אחרת, כמו שאני התאהבתי בו מה שמוכיח שגם אם היית רוצה הוא לא שלך, הוא החבר שלי ושום דבר שבעולם הזה לא יהפוך אותו להיות שלך. רק אם נפרד ואז הוא ילך אליך למרות שלא נראה לי שזה יקרה. אז אני יגיד לך את זה בפעם האחרונה וכדי שתכניסי את זה טוב טוב לראש שלך, דרק שלי ורק שלי " אמרה מתיישבת במקומה. אחריה אני,מדיסון וליאן התיישבנו גם. שקט היה באוטובוס לכמה רגעים ואחר כך זה התחלף לרעש הרגיל שהיה באוטובוס
"ג'וני" קראה מאי אל ג'ון
"כל הכבוד" אמרה מחייכת
"יצאת מלכה" דניאל אמר
"מי היה מאמין שתחזירי לה, כל הכבוד ג'וני" אמרה מדיסון
"באמת התכוונת לזה ?" שאלתי אותה
"אני באמת שלך ? מבחינתך ?" המשיך והיא הנהנה, באותו רגע הרגשתי איך הלב שלי דופק מהר
 'אין מאושר כמוני!' חשבתי לי עם חיוך מנצח
"טוב עכשיו כולם יודעים שדרק של ג'ון ג'ון שלנו" בן אמר בקול
"נו די בן" אמרה ג'ון צוחקת. כך המשיכה הנסיעה, הרבה צחוק מהצד שלנו ובכל פעם הסובבתי את ראשי לליאן, היא לא הסתכלה אלי אפילו לשניה. זה לא מפסיק לחזור על עצמו בראשי, ג'ון, הבייב שלי, היא אמרה שאני שלה. גם אם היינו רק החבורה שלנו, עדיין הייתי מתרגש ככה. הגענו למסלול השלישי, לקחתי את ידה של בייב ויצאנו מהאוטובוס, שמתי את כובעי על ראשי
"דרק" קראה אלי ג'ון
"מה ?" שאלתי מחויך
"הליאן הזאת..." התחילה
"אני חושבת שלא עשיתי בנכון כשצעקתי עליה" אמרה עם פנים טיפה נפולות, לקחתי אותה למקום מרוחק מכולם
"היי עשית בסדר, זה דיי סוד שרק ממש קרובים אלי יודעים אבל.." התחלתי
"כשאני מתעצבן וזה מגיע למשהו שקרוב אלי, אני מסוגל להרביץ, יותר גרוע ממה שאת חושבת. אני לרוב לא מתעצבן כי אני יודע שזה יקרה אבל היום אם לא היית עונה לה, זה היה נגמר ברע" אמרתי מסתכל עליה. היא הסתכלה עלי עם העינים הירוקות שלה וכל מה שרציתי באותו רגע זה שהיא תמשיך להסתכל עלי ככה לתמיד.
"למה את מחייכת ?" שאלתי לא מבין למה היא מחייכת אלי ככה
"זה מדהים" ענתה
"מדהים ?" שאלתי לא מבין
"שאני כל כך קרובה אליך שאתה מספר לי דבר כזה" המשיכה לחייך ואני לא יכולתי יותר, חיבקתי אותה
"דרק, דרק כולם מסתכלים" אמרה מנסה לצאת מהחיבוק
"לא אכפת לי, אני אוהב אותנו ככה"

נקודת מבט ג'ון :

"לא אכפת לי, אני אוהב אותנו ככה"  המשפט הזה, גרם לליבי להלום
"אני יכולה גם לספר סוד ?" שאלתי כאשר התנתקנו מהחיבוק
"בטח" ענה
"למען האמת, בהתחלה חשבתי שאתה ילדותי, שחושב רק על עצמו ועל איך שהוא נראה אבל מאז שהכרתי אותך הבנתי שאתה לא באמת כזה  ושכן אולי את ילדותי קצת אבל אני אוהבת את זה
 אני אוהבת כל מה שיש בך, לטוב ולרע" אמרתי מוציאה את הרגשתי החוצה
"וגם מאז שהכרתי אותה יש לי חשק עז לדעת עליך הכל אבל לא בבת אחת אלה כל פעם משהו חדש ואנ-"
"בייב" אמר דרק
"ככה אני קורא לך במחשבות שלי, כל הזמן" המשיך
"אולי את לא נעימה תמיד ואולי את לפעמים קודרת אבל בתקופה האחרונה את פחות כזאת. את יותר חייכנית ותמימה כזאת, אבל את עדיין נשארת ללא פחד. כמו שאת אוהבת בי כל דבר בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע,זה ככה גם לגבי. אני אוהב אצלך הכל, העינים, החיוך, השפתיים, האף, הלחיים, המצח הכל!" קפאתי, לא אמרתי מילה, לא יכולתי
"למען האמת, כבר דמיינתי אותנו כבעל ואישה" חייך מסתכל עלי ועדיין קפאתי
"למה את ככה ?" שאל
"אני פשוט לא יודעת מה לומר" עניתי
"את לא צריכה לומר כלום" אמר ונישק אותי ?
בהתחלה לא עשיתי כלום, הייתי קפואה אבל לאט לאט לא יכולתי, לא יכולתי לעצור את עצמי,  נשקתי אותו חזרה. לא יכולתי להתנגד, כמה שזה הרגע הכי לא הגיוני, התנשקנו בו דווקא עכשיו, מבין כל הרגעים שלנו ביחד. לא יכולתי להפסיק, לא רציתי להפסיק הייתי שבויה בקסמיו
"התגעגעתי לזה" אמר דרק אחרי שנתנתקו בגלל חוסר אוויר
"לזה ?" שאלתי לא מבינה
"לשפתיים שלך" אמר מנשק אותי שוב נשיקה קצרצרה
"גם אני התגעגעתי לזה" נפלט מפי מלמול
"מה זה ?" שאל
"הא ? כלום"
"אני שמעתי נכון ?" שאל בחיוך
"מה שמעת ?" שאלתי כ"לא מבינה"
"את גם התגעגעת לשפתיים שלי נכון?" אמר עם חיוך שהתרחב מצד לצד 
"מה?" אמרתי בזיוף קל
"את אמרת את זה" החליט וצדק
"לא נכון" שקרתי
"כן נכון" אמר מתווכח
"לא נכון" אמרתי שוב
"כן נכון" התווכח חזרה
"אם זה לא היה נכון לא היית אדומה עכשיו" אמר והרגשתי את פני מתחממות
"האא" זה הדבר היחידי שיצא מפי והלכתי משם
"לאן את הולכת?" שמעתי את דרק  צועק לי מאחורה
"לכיתה" עניתי ופתאום הוא היה לפני עוצר אותי מללכת, נותן לי עוד נשיקה קטנה
"גם אני" הלך בחיוך גדול ואני הרגשתי מאושרת

אוקי אז לא הבנתי למה לא היה נראה שקראו את פרק 19 ואז הבנתי שהייתה בעיה בפרק אז כתבתי אותו מחדש וגם את פרק 20
אז סורי על הזה  🙏

מקווה שנהנתם
אוהבת 😍