קים הינג גיון נערה בת ה18.
עברה לדרום קוריאה לא מזמן , מנסה לחפש חיים חדשים , אנשים חדשים.
עד שאהבתה נמשכה לבחור הרע..
האהבה מושכת אותה לצרות רבות
והכל בגלל בן אדם אחד..
ג'ון ג'ונגקוק.
"אל תפחדי ממני , אני לא נושך."
אמר ג'ונגקוק בעוד שנשך את שפתיו...
הסמטאות החשוכים של קוריאה.. האורות הבהבו , הכבישים היו ריקים , ללא מכוניות כלל. אף בן אדם לא עבר לידי.. כאילו העולם התהפך והכניס את כולם לחור אחד שחור. מיהרתי את קצב ההליכה שלי , מנסה לא לחשוב על דברים מפחידים באמצע ההליכה. הסתכלתי על הבתי הקרקע ומלמלתי לעצמי.. "היום הראשון שלי בקוריאה..." ומחר עומד להיות היום הראשון שלי פה בתיכון , אני מתרגשת נורא , להכיר את כל האנשים ולנסות לא ליצור בעיות כמו שנה שעברה.. שנה שעברה , השנה שעברה שלי לא הייתה הכי מוצלחת , סבלתי מבריונות , מאהבות שבורות .. גם כשחושבים על זה וזה לא נשמע עד כדי כך נורא , זה נורא. אנשים מדברים עלייך , צוחקים עלייך , מפיצים עלייך שקרים , אתה לבדך.. אתה לא מרגיש בעולם הזה יותר.. אתה מרגיש באי בודד. לבדך. כשעד חשבתי שיש כזה דבר חברים , שאפשר לספר להם הכל , לסמוך עליהם והם נתנו מילה שהם לא יספרו.. אבל מסתבר שכל החברות שלי בגדו בי , והן בעצם אלה שהתחילו את כל הסיפור והרסו את כל חיי.. לא ידעתי מה לעשות , לא יכולתי יותר מאז לתת אמון באנשים , לפתוח את ליבי להם.. יותר אני לא יכולה , גם כשכל כך התחשק לי לספר , ליבי רועד מחששות , ומזהיר אותי מהדרך הרעה.. "גיון ! בואי יש ארוחת ערב , היום אנחנו אוכלים כולנו ביחד , כמשפחה..לדבר ולשתף את המשפחה." אימי צעקה לי בעוד שנכנסתי , והצביעה על הכיסאות.. הנהנתי בראשי ועליתי למעלה , לשטוף ידיים. "נו אז איך היה ?!" אבי שאל אותי בעוד שניגבתי את ידיי מבולבלת.. "הטיול שעשית מסביב לקוריאה?! אמרת שאת רוצה להיות לבד בלעדיי , אז איך היה?!" ניגבתי את פניי וירדתי לאכול. "דווקא די בסדר , למרות שעדיין לא מרוגלת למדינה.." נאנחתי בעוד דבריי.. "את יודעת , אנחנו נמצאים בסיאול אין כל כך מה לחשוב על המדינה ועל העיר בה אנחנו נמצאים , את גם מחר מתחילה ללמוד , בתיכון..לאיזה תיכון את הולכת?" כל המשפחה בהתה בי , ודרשו שאני אספר .. אבל התיכון שלמדתי בו , לא היה עוד סתם תיכון , זה היה בית ספר לאומניות , לכישורים.. (School of performing arts-Seoul)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אני לומדת בבית ספר אומניות , לכישורים.." אימי חייכה לאבי , וכל משפחתי החלו להחליף בינהם מבטים.. לא יכולתי לומר מילה , מלבד הנשימה שלי.. ליבי פעם חזק , כאשר ראיתי את כל המבטים שהחליפו בינהם. אבל למזלי אמא שלי החליפה נושא.. "יש לי הפתעה בשבילך.." היא אמרה בעוד שהחלה לחפש בתיקה. עד שלפתע הוציאה מהתיק שלה חליפה צהובה , משום מה הייתה נראית כמו חליפת בית ספר. "זו הולכת להיות החליפת בית ספר שלך.."
