הסוטה המתוק שלי [מתורגם לעברית]

פרק 7

???: "תקשיבי לי *שמך*..."
???: "אל תברחי..."
את: "מי אתה..? איפה אני?!"
את מסתכלת סביב וכל מה שאת רואה זה את הצל מהיום הקודם..
???: "בואי איתי.."
הגוף שלך מתחיל ללכת עם הצל. את לא יכולה לשלוט בעצמך..
את נמצאת במסדרון של בית ספר ישן..
???: "אל תפחדי למות.."
???: "כי לפחד לא יעזור לך.."
את מרגישה את היד שלו על הפנים שלך..
את: "אל תגע בי!!"
הדמות פתאום נעלמת..
???: "את בסדר..?"
???: "*שמך*..? *שמך* תתעוררי!"
_______

יונגי: "*שמך*..? *שמך* תתעוררי!"
את: "הא מה..?!"
את קופצת כשאת קולטת שחלמת. את נאנחת בהקלה. את רואה את יונגי מחזיק את הפנים שלך..
יונגי: "את בסדר..??"
את נאנחת שנית כשאת קולטת שזה הכל היה רק סיוט..
את: "כן.. רק היה לי חלום רע.."
הוא מושיב אותך ומחייך אלייך..
יונגי: "אז אני אוודא שאת לא מפחדת יותר אוקיי...?" *מצחקק*
את: "זה יהיה נחמד.."
הוא מביא לך קאפקייק ותה..
יונגי: "הינה.. שיהיה לך ארוחת בוקר.."
את מחייכת ואוכלת את זה, אחרי שאת אומרת תודה מן הסתם..
יונגי: "יש לי פסנתר למטה.. אנחנו יכולים ללכת להתאמן במקום ללכת לבית ספר.."
את: "מותר לנו להבריז..?" *פה מלא בקאפקייק*
הוא צוחק קצת וצובט לך את הלחיים הנפוחות..
יונגי: "לא אבל למי אכפת.."
את: "אף פעם לא הברזתי מבית ספר קודם.."
יונגי: "אז את ילדה טובה?" *חצי חיוך*
את: "כן ברור.."
את מגמגמת קצת כשזה נראה כאילו המילים שלו מורעלים בחטא..
יונגי: "אני מתערב שאני יכול לשנות את זה.."
את חסרת מילים.. אבל הצליל של הלב שלך פועם בלי הרף אומר מספיק..
יונגי: "קדימה בואי נרד.."
הוא תופס לך את היד ומושך אותך מהמיטה לחדר אחר בבית..
את: "אתה באמת עשיר.." *מגחחת*
יונגי: "כן.. בכל מקרה בואי נתחיל להתאמן.."
הוא יושב על השרפרף ומושך אות לעמוד לידו..
יונגי: "בואי נתחמם אוקיי..?"
את: "ברור" *מחייכת*
יונגי: "את מכירה 'All Of Me'..? John Legend?"
את: "כן"
יונגי: "מעולה אני אנגן על הפסנתר ואת תשירי.. זה יהיה חימום שלנו"

*שרה ומנגן*
____
*נזכרת ביום הראשון*
המורה אומרת לך לשבת במושב הפנוי היחיד, ליד בחור ישן...
???: "...אני יכול לעזור לך?"

ואז הוא מדבר כשאת לא שומעת...
יונגי: "אני מחבבת אותך..."

יונגי לא נרדם עדיין.. הוא מחייך ומסתכל על הפנים הישנות שלך..
יונגי: "אני אוהב אותך *שמך*..."

כל הזמן הזה ולא הבנת..

שאת מתאהבת במין יונגי...
___
את פותחת את העיניים ורואה אותו בוהה בך בכבוד...
הוא נחנק קצת ופתאום מביט הצידה
את: "אתה בסדר..?"
יונגי: "כ-כן.. *שיעול* אני *שיעול* בסדר.."
את רואה אותו זז באי נוחות במקום שלו ושם רגל על רגל כמה פעמים
את: "אתה בטוח? אני גורמת לך לאי נוחות?"
יונגי: "לא! ז-זה פשוט.. כ-כלום באמת.." *שיעול*
הוא נשען על הפסנתר במבוכה כאילו מנסה להסתיר משהו..
את: "באמת.. מה קרה?"
את מתקרבת אליו אבל פתאום הוא דוחף אותך ממנו. את תוהה אם הוא מורעל או משהו..
יונגי: "אל תתקרבי אליי! א-אני גבר! אני לא יכול לשלוט בזה! השירה שלך פשוט.. עושה לי דברים.."
הוא מסתכל מטה ודוחף למטה את הריצ'רץ' שלו בייאוש.. ואז זה מכה בך..
את: "עומד לך?!"
יונגי: "את לא צריכה לצעוק את זה!!"
הוא מביט הצידה במבוכה. את פשוט עומדת כמו פסל, בשוק. חסרת מילים...
יונגי: "אני לא יכול להפסיק את זה.."
יונגי: "בכל מקרה בואי נמשיך לכתוב ונפסיק לדבר על הזין שלי..." (לא זה בסדר אנחנו יכולים להמשיך😏)
יונגי: "אלה אם את רוצה לראות אותו?" (חשבתי שלא תשאל 😏)
את: "לא!" (שמישהו יעצור את מי שכתבה את הפאנפיק הזה! פשוט פשע להגיד לא)
את מסמיקה כשאת מנסה להזיז את העיניים
הוא מכסה אותו עם הידיים שלו וצוחק (נו מה). הוא מושיב אותך לידו על השרפרף..
פתאום הטלפון שלך מצלצל

*ג'ונגקוק מצלצל*
ג'ונגקוק: "או היי.."
ג'ונגקוק: "לא חשבתי שתעני.."
ג'ונגקוק: "אבל משהו רע קרה.."
ג'ונגקוק: "מ-ממש רע.."
ג'ונגקוק: "אני בבית חולים.."
את: "מה קרה?!"
ג'ונגקוק: "אה.."
ג'ונגקוק: "את מכירה את הרוצח.."
ג'ונגקוק: "האחד המשוחרר.."
ג'ונגקוק: "הוא ניגש אליי.."
ג'ונגקוק: "ותקף אותי.."
ג'ונגקוק: "אבל אני בסדר.."
ג'ונגקוק: "באמת.."
ג'ונגקוק: "אל תדאגי לי.."
ג'ונגקוק: "אני בטוח שאני אראה אותך בבית ספר בקרוב.."
ג'ונגקוק: "אבל עדיף שאת פשוט.."
ג'ונגקוק: "תשארי בטוחה.."
ג'ונגקוק: "בעיקר מיונגי.."
ג'ונגקוק: "ואז.."
ג'ונגקוק: "אני אראה אותך.."
ג'ונגקוק: "בבקשה תשארי בטוחה.."
ג'ונגקוק: "אז.."
ג'ונגקוק: "ביי"

יונגי: "מה קרה..?"
את: "אני מצטערת אני חייבת ללכת.. ג'ונגקוק בבית חולים.. הרוצח כמעט הרג אותו!"
______

יש לכם ניחושים מי הרוצח?😒
דרך אגב זה יהיה נחמד אם תגיבו ניחושים כי זה מרגיש כאילו אני מתרגמת לקיר
ביי💚