"נייל?" ניסיתי למשול את ידו "כן?" הוא שאל "מה יקרה אם אני אגיד לך שאני לא הארי?" הוא גיחך "גם אני לא נייל" הוא צחק ולפתע צחוקו ניהיה מרושע וקול מוכר מדי יצא מפיו ולפתע עורו נקרע ופניו נהפכו לשלי,הפנים הישנות והמוכרות שלי.
התעוררתי מהסיוט הזה, כל גופי מזיע כשליאם טפח על כתפי בחוזקה "הארי!" הוא צעק מודאג "איפה אני?"שאלתי מבולבל "בבית חולים,אנחנו מחכים שנייל יצא עם הילדים שלו" הוא אמר מאושר ועדיין טיפה מודאג לגביי אה...נכון" אמרתי מתיישר בכיסאי "הארי..בוא רגע החוצה.." ליאם אמר,הנהנתי לכיוונו ושיפשפתי את עיניי "מה קורה?" שאלתי כשהיינו בחוץ "אני...אני רק רוצה לוודא שאתה בסדר..אתה יודע,עם כל מה שקרה עם ורוניקה וונסה וכולם...ו..וההתאבדות.." הוא אמר את המילה האחרונה בשקט,כאילו הוא התבייש בה ואני הסתכלתי בו מבולבל 'תהנהן,אני אסביר אחר כך' נשמע אותו הקול בראשי ולפתע הוא אמר 'תנסה להסביר עכשיו,ליאם אחראי מספיק וינסה להבין' הוא אמר כשהנהנתי,ליאם התכוון להסתובב לאחור "יש משהו שאני צריך לספר לך...בקשר לכל מה שקרה" אמרתי כשתפסתי בידו.
