Once upon a teddy bear 🐻 ( Hebrew )

4

"אז?" וי התחיל בתחקיר ברגע שהוא סיים לשאול לשלומה של אימו של ג'ין, נותן לו דחיפה קטנה ומתגרה עם מרפקו.
ג'ין מהצד השני, ניסה לשחק את עצמו מטומטם, כדי שאולי הוא יבין שהוא מעדיף שלא לדבר על זה.
"מה?" הוא שאל בתמימות, בוהה בנקודה רחוקה של הכביש בריכוז.
"מה קרה היום? ספר לי" הוא ביקש בהתלהבות שניסה לשמור אצורה בפנים.
"אני לא.." ג'ין ידע שזה לא יצליח.. אבל אי אפשר להגיד שהוא לא ניסה..
"אתה כן, תתחיל לדבר" וי נכנס בדבריו, מסובב את ההגה ומסתכל לשמאלו בריכוז, מידי פעם בזמן הנהיגה שולח מבטים בכדי לבחון את התגובות של ג'ין.
אבל הוא נראה חסר נוחות.. לא יותר..
שום דבר מיוחד או מרגש.
זה עצבן את וי משום מה, אז הוא החליט לנסות ולהוציא ממנו מה שהוא בכל מחיר.
"ספר לי מה קרה היום היונג, קדימה" הוא דורש בקול ילדותי
"רק הפעם" הוא מתחנן בפניו, גורם לג'ין להיאנח בתסכול.
"בסדר, כשנהיה בבית" ג'ין ממלמל, שוקע במושבו בעייפות.
"בסדר, אבל תזכור שהבטחת.. כי אני לא אוותר" וי מודיע וג'ין מגלגל עיניים במעט כעס.
"שיהיה" הוא נאנח, חושב על שאלות אפשריות ועל איך הוא יקצר את התשובה להן.
הוא שנא לדבר על דברים.
ועוד יותר שנא כשהפעילו עליו לחץ לדבר.
זה גרם לו למחנק בגרון ולאי נוחות גדולה.
אבל זה היה חבר קרוב.. והוא הבין שזה לא מכוונה רעה, אלה באמת מהתעניינות ברגשות שלו.
לכן, הוא ויתר לו.. רק הפעם.
וכשהם סוף סוף חנו ליד הבניין שלו, הוא לקח נשימה עמוקה והכין את עצמו לבאות.
הוא יצא מהרכב לאט במטרה לדחות את זה כמה שאפשר, גורר את עצמו לכניסה לבניין ומכריח את עצמו לעלות במדרגו יחד עם וי לקומה השנייה,- הם נעמדו ביחד ממול לדלת בסופו של דבר, וג'ין ניסה לפתוח את המנעול הישן עם המפתח.
זה היה מבנה ישן, לכן, הדלתות לא היו בדיוק קלות, והיה צריך לשחק עם המנעול עד שהוא יפתח.
ובכלל, הוא היה בטוח שהוא יכול בכל רגע לקרוס.
הוא לא היה תיקני או אפילו סביר למחיה.. אבל זה מה יש- והוא לא מתלונן.
לבסוף, הם הצליחו להיכנס לדירה הקטנה וג'ין הדליק את המנורה הראשונה שראה, מוריד מעליו את המעיל שלו ומניח את המפתחות בשידה שניצבה ממש בכניסה בעייפות.
שניהם הורידו נעליים והניחו אותן בכניסה - ואז וי מתיישב על הספה הקטנה שם שג'ין נוהג לישון עליה.
זאת הייתה דירת 2 חדרים.
ג'ין היה ישן בסלון, על הספה, והחדר השני תמיד היה מוכן וערוך עבור אמא שלו..
הוא מעולם לא נגע בו או ישן בו..
וכמובן שהיה גם מטבח קטן וחדר קטן של שירותים ומקלחת.
הכל היה רעוע, ישן, מתקלף.. אבל ג'ין אהב את הבית הזה.. יותר בגלל ערך סנטימנטלי..
הוא גדל פה.
"אתה רוצה מים?" ג'ין הציע לוי, מסתובב להביט בו בזמן שהוא פותח את המקרר.
וי הנהן בחיוך קטן וג'ין הוציא בקבוק מים ושתי כוסות, מתיישב לידו בספה ומניח את הדברים על שולחן העץ הקטן והנמוך שניצב מולם.
"אז.. דבר.." וי מבקש בעודו לוקח את בקבוק המים ומוזג לשניהם מים ברוגע, מחכה בסבלנות למענה.
"אני.. חייב? אין כל כך כל מה לדבר.." ג'ין מנסה בפעם האחרונה לגרום לו לרדת מהעניין- ונכשל.
"ג'ין.." וי נותן לו מבט של 'זה לא נתון לדיון' וג'ין מחליט להרים ידיים ולהפסיק להילחם-
וככה הלילה הזה הופך להיות מתיש..
וי לא מפסיק עם השאלות. הוא לא מרפה.
הוא מנסה להגיע כמה שיותר עמוק למחשבות ולהרגשות של ג'ין-
וג'ין מרגיש מאוד לא בנוח עם זה.
וי עוזב לקראת תשע בלילה, יודע שיש לו משמרת על הבוקר ולכן עוזב מוקדם..
זה למעשה, מה שמציל את ג'ין.
אם לא היה לו את תירוץ משמרת הבוקר- יכול להיות שהם היו יושבים עד 2 בלילה כשוי צועק קופץ ובכלל מתנהג כמו ילדה קטנה ומרוגשת בזמן שג'ין יושב בשיא המבוכה ומנסה לגרום לו להפסיק.