Once upon a teddy bear 🐻 ( Hebrew )

9

;במהלך השבוע הזה- ג'ין הרגיש שהוא היה קרוב לחברים שלו יותר מאי פעם.
הם בילו יחד בכל יום זה עם זה באחד מהחדרים שלהם או יצאו לראות יחד כל מיני מקומות מסביב לעיר- ג'ין גם הספיק להתקרב להוסוק ויונגי יחסית מהר.
הם היו יותר מגובשים עכשיו- נראו הרבה יותר כמו חבורה..
נאמג'ון היה מאושר כשהוא ראה ג'ין מסתדר עם החברים הכי טובים שלו.. הוא היה הרבה יותר רגוע כשהוא הבין על פי ההתנהגות של החברים שלו שהם מתחילים להיות אכפתיים ואוהבים כלפיו- ולא היה קשה לאהוב את ג'ין.. בכלל לא.
זה מה שהיה כל כך מתסכל עבור נאמג'ון..
גם בגלל שהוא לא רצה תהיה לו תחרות וגם כי אהב את כולם בחזרה.. אבל לא הרגיש מספיק נוח כדי לדבר על מה שמפריע לו.
נאמג'ון קיווה שהוא יוכל מתי שהוא לדבר איתו לעומק, להכיר את הצדדים שהוא כל כך שונא להראות..
הוא רצה להכיר אותו יותר טוב מכולם. הוא רצה לראות גם את ה'מכוער' שבו שלדעתו יהיה יפה כמו תמיד- רק עצוב יותר.
הוא היה מוכן לקבל אותו. הוא היה מוכן להכיל אותו.
הוא הכין את עצמו רק למען ג'ין מהפעם הראשונה שהמבטים שלהם נפגשו זה בשל זה.
"זה היום האחרון היום.. אולי תבוא איתי לטיול? רק אני ואתה?" כל הבחורים שישבו ואכלו את ארוחת הבוקר שלהם מסביב לשולחן המפואר של הקפיטריה במלון עכשיו עצרו והחליפו מבטים חטופים- קצת יותר רגילים עכשיו אליהם- ובכל זאת, זה עדין היה מרגש עבורם גם אחרי כל הזמן הזה.
מה שהוא בחיבור בין שני הבחורים הספציפיים האלה פשוט... שבה את הלבבות של כולם..
"בסדר" ג'ין מחייך- פחות נבוך ליד מי שעכשיו הם החברים הכי קרובים שלו- במיוחד אחרי שהוא, ג'ונגקוק ויונגי ישבו ודיברו על חוסר הנוחות שמתעורר בו כשמדברים על מערכת היחסים שלו.
שניהם הרגישו אשמים- הרי הם נהגו להציק לו..
ובגלל האשמה הזאת, הם הבטיחו לו שהם יעזרו לו להוריד את האחרים מהגב שלו.
הם לא רצו שירגיש לא נוח- הם רצו לכבד את הפרטיות שלו ואת הרצון שלו לקחת הכול לאט ובזמן שלו.
אם נאמג'ון עצמו- שהיה אגרסיבי תמיד- היה עכשיו איטי, רגוע ורך איתו באופן שאף פעם לא התנהג בו- אז הם חשבו שכחברים טובים שלו- הם חייבים לנהוג כך גם הם.
"אז תסיים לאכול ונלך" נאמג'ון נושק לראשו ואז מתיישר בכיסאו עם חיוך מרוצה, לוגם את מה שנשאר מהקפה שבכוס שלו ומחכה בסבלנות לג'ין- שנראה שהוא נהנה לאכול בזמן שהוא מדבר עם וי על מה שהוא..
נאמג'ון לא שם לב על מה מדובר- הוא רק יושב לבהות בג'ין.
זה מוזר. הוא יודע..
אבל הוא נמלא באושר בלתי ניתן לתיאור בכל פעם שהוא רואה שהוא מאושר עד כדי כך שהוא מחייך- ממש כמו עכשיו.
זה גורם ללב של נאמג'ון לדפוק בחזהו בחוזקה.
"ג'ו-ג'ון?" אה.. היה גם.. הכינוי המתוק הזה שג'ין המציא לנאמג'ון- שהמיס את ליבו לגמרי בכל פעם שהוא שמע אותו אומר אותו.
הוא המהם בשאלה, מחייך אליו חיוך גדול- מבטו פוגש בעיניים הגדולות החומות והמאושרות של השני, שובה את ליבו כמו בכל פעם.. שזה כמעט מסתכל.
"בוא נלך" ג'ין מחייך אליו, גורם לו להרגיש חולשה מרוב שהוא חמוד.
נאמג'ון קם מידית, מציע לג'ין יד, שג'ין לוקח בשמחה ונעמד לידו בחיוך.
" נתראה מאוחר יותר " הוא מנפנף לחברים מסביב לשולחן וכולם מחזירים בחיוכים
"תהנה, היונג" וי מוסיף כשג'ין ונאמג'ון כבר מעט רחוקים, מקבל על כך מכה מג'ונגקוק.
"אאוץ'" הוא מיילל
"תזהר ממני.
אתה והמחשבות המוזרות שלך" ג'ונגקוק מזהיר.
"גם אתה היית פעם כמוני.." וי עונה חזרה בכעס
"והתבגרתי מאז" ג'ונגקוק עוקץ
"תפסיקו להתווכח כמו ילדים קטנים" הוסוק מגלגל עיניים
"ו-וי, תיתן למה שיש ביניהם לעשות את העבודה, זה יותר מרגש ככה.." הוא מוסיף- נראה שגם הוא מתחיל להשתכנע מהדרך של יונגי וג'ונגקוק.
במיוחד אחרי שהוא הכיר את ג'ין טוב יותר עכשיו והתחבר אליו מאוד..
זה יהיה יותר נוח לג'ין אם זה יעשה בקצב ובזמן שלו.