Big shadow

-הקדמה-

מלחמה ללא חוקים,מלחמה נגד היצר,מלחמה נגד המוח,
מלחמה נגד השומנים.מלחמה שסופה לא ידוע,אין אופק ברור לכאב,לעולם לא אגיע לנחלה לעולם לא ארגיש סיפוק ולא כאב.

הכל התחיל בגיל קטן,שהתחלתי לצעוד על שני רגלים,תמיד הייתי ׳המלאה׳ או הלחשושים השמנה.בהתחלה...בתור ילדה זה לא ממש הפריע,רצתי,קפצתי,נטרתי אפילו היו לי חברים אפילו הייתי ׳מקובלת׳,מלכת הכיתה יש יגידו,טוב היום אני רואה את זה קצת אחרת.

לאט לאט הדברים השתנו,המעבר מבית ספר אלף לבית ספר בית סימן את השינוי,לא רק במעמד החברתי אלא גם בהסתכלות
אם לפני המראה החיצוני לא הפריע,והעקיצות,שקבלתי מהסביבה על אודות העניין לא כאבו,בשלב הזה של החיים העקיצות גברו,שרפו כמו לימון על חתך חשוף,והסתכלות במראה שווה לסיוט;

שומנים,שומנים,שומנים,כפלים,כפלים,כמה סימני מתיחה כמעט מבצבצים,רגלים קצרות,מותן לא ארוכה.רחוקה מכל מה שנראה
בטלוויזיה,רחוקה מכל דמות להערצה שקיימת במדיה,רחוקה מהיופי ורחוקה מהשלמות.

ושוב במראה חוזרת לאחור,יודעת שהטראומה בנפש אולי לא תעבור,בכל זוויות של החיים לא אהיה כמו כולם,תמיד אהיה המלאה,גם אם יקרה נס,או גם אם אקח את עצמי בידיים תמיד אסתובב עם אות קיין,תמיד אהיה השמנה לשעבר היי אופס!
זו כמעט קללה אז אגיד המלאה לשעבר כי זה יותר פולטי-לקורקט,זה מצלצל יותר טוב באוזן,זה מלטף ולא מגדיר במיוחד את מצבך,כי אם את ׳השמנה׳ אז החברה צועקת שאת צריכה לרדת במשקל,ואם את מלאה אז זה לא ברור,לא מוגדר
נתון לשיקול דעתך המלאה...אך אולי זו רק הדרך היפה לומר-
את שמנה!רק במילה שונה.

ונחזור שוב לאחור,לדף המקומט שאני מנסה בכל פעם לקרוע ללא הצלחה,לדף ההוא לפיסת ההיסטוריה שלי שלא יוצאת מהראש או מהלב,שמזכירה לי שתמיד,מגיל קטן עד היום אהיה
שונה,אהיה הבחורה ההיא שיודעת מזה לנעול נעלי עקב,ללבוש
שמלה,להתאפר ויחד עם כל זה להסתובב עם כמה קילוגרמים עודפים,כמה קילוגרמים שמוסיפים לנפש עוד כמה פצעים
רדוד?שטוח?חסר עומק?אוקי אבל זה מה שהחברה גורמת לי
להרגיש,ועם הרגשות שלי אתם מוזמנים לפתח ריב.

נקודת ההתחלה שלי,היא בבית ספר ב׳,אני אקרא לו כך כי אנני יצירתית בכדי לחשוב על שם מפוצץ ושנון או על שם בעל משמעות עבורי אז שיהיה...חוויתי כמה רגעים,לפני,נקודות זמן בציר הזמן שבהם אמרו לי מילה או שתיים על המראה החיצוני שלי.לפני הסיטואציה לא לקחתי ללב,אפשר לומר שלא התייחסתי אולי כי הייתי מוקפת בחברים,אולי כי לא הייתי כל כך בודדה אולי כי באמת,בעומקי ליבי,אז הייתי באמת שלמה עם עצמי או שלא היה לי בכלל מודעות למראה או לעצמי.