נק' מבט צ'אניול.
עברו שלוש שנים שאנחנו ביחד.
אני אוהב אותו ואני יודע שהוא אותי.
הוא לא נזכר.
זה מוזר אבל הוא לא נזכר.
אני תאמת מתכוון להציע לו נישואים.
אני אוהב אותו ואני רוצה שהוא יהיה שלי לעד.
מה ששיומין עשה לפני שלוש שנים זה היה מוקדם.
אבל עכשיו הוא לא בן תשע עשרה, הוא בן עשרים ושתיים.
ואנחנו שלוש שנים ביחד לא שנה וחצי.
אז אני אעשה את זה היום.
נק' מבט באקהיון.
היום זה יום השנה שלי ושל צ'אניול.
אני מאושר.
אני אוהב אותו בכל ליבי.
תמיד אהבתי, אני גם בטוח שאהבתי אותו בשנתיים האלו.
אני אוהב אותו.
כל פעם שיש לי דרך לומר לו את זה אני אומר.
קבענו ללכת לאיזה מסעדה.
לחגוג שם.
בערב יצאתי, הוא כבר היה שם, הייתי מאושר.
מחוץ למסעדה הוא עמד, חיכה לי.
נכנסנו ביחד לשם יד ביד.
השיבו אותנו, הזמנו אוכל, מה שעושים במסעדה.
אחרי שעתיים שילמנו ויצאנו משם.
הלכנו לים קצת, אני מת על הים.
פתאום הוא נעצר.
נעצרתי גם.
הא קרע על רגל אחת.
והתחיל לדבר.
שמתי יד על הפה שלי.
זה באמת קורה עכשיו ?
"אני אוהב אותך. תמיד אהבתי אותך. מהשניה הראשונה שראיתי אותך, פשוט התאהבתי. אתה בן אדם מושלם. אני יודע שנעלמו לך שנתיים מהחיים, אני יודע שיש סיכוי ששנאת אותי. כי תאמת, היינו דיי אוייבים. אני מצטער. אני אוהב אותך גם אם תחליט לעזוב אותי" הוא אמר והתחלתי לבכות.
