אני באמצע יער ורואה את המספרים יורדים:60, 59, 58, 57, 56, 55, 54, 53, 53, 52, 51, 50
מסביבי עוד 23 בנים ובנות, שירירניים, גדולי גוף וגבוהים. מה אני לידם? לא יותר מעלה נידף.
המספרים ממשיכים לרדת בצליל טיקטוק:49, 48, 47, 46, 45, 44, 43, 42, 41, 40.
אני רואה במרכז בית קטן בצורת סכין ובפתחים בסכין אני רואה חרבות, קלשונים, חיצים רעילים, קשתות, חניתות... ואני מפחדת, אני רק חושבת מה יפלח את גופי ראשון, מי יהיה האחד שיעשה את זה?
והמספרים.. מלחיצים עד מוות..:39, 38, 37, 36, 35, 34, 33, 32, 31, 30
השארתי מאחורי משפחה אוהבת.. 5 אחים, אמא ואבא... כל מחשבותי עכשיו מופנו אליהם.
20, והמספרים.. כאילו רודפים אחרי בתקווה לתפוס אותי חזק:29, 28, 27, 26, 25, 24, 23, 22, 21
אני לא יודעת איך אצליח להגיע לעצים.. ביתי השני.. המקום היחדים בו אני מרגישה שליטה מלאה על מה שאני עושה.. על העצים זה המקום היחידי שאני יכולה לחשוב עליו כדי לשרוד..
המספרים.. כאילו מסמלים את שניות חיי האחרונות:19, 18, 17, 16, 15, 14, 13, 12, 11, 10
אני מרגישה סחרחורת, אולי באמת המספרים מסמלים את שניות חיי האחרונות.. אולי לא הכל בדמיון שלי...
ועכשיו הם חונקים, אני קפואה, לא יכולה להזיז שריר, אפילו הנשימה שלי מושפעת מהלחץ...
9
וזה קורה..
8
אני לא יכולה לעצור את זה
7
הלב שלי מתחיל להתכווץ..
6
הפחד משתלט לי על הגוף
5
הרעד מתחיל
4, 3, 2
זהו חיי יגמרו בעוד שניה.. אני רואה אותי בתור ילדה קטנה.. רואה את אחיי מגיעים הבייתה בפעם הראשנוה..
1
זה הסוף.. אני לא מעכלת את זה..
והשריקה.... מקפיאת דם...
