החיים הדפוקים שלי

החזרה הביתה .2.

אז מי אני אתם תוהים?שאלה קשה...אני ילדה שכולם שונאים אותה, שסובלת מבריונות מגיל 9 ובולימיה מגיל 11,ילדה שאמה שונאת ומתביישת בה,ילדה שהחלה לחתוך בגיל 13 אחרי שאביה התאבד התלייה..אה,ושקרנית מעולה.
תבינו,כל החיים שיקרתי,אני משקרת כדי לחסוך לאמא שלי בעיות והרצאות שוביניסטיות.לפעמים אני תוהה אם יש טעם לחיים,אם כדאי להמשיך לחיות בשביל...כלום.הבן אדם היחידי ששומר ודואג לי הוא תומר,הבן אדם שהתחיל עם הבריונות ביסודי והפך להיות החבר שלי.אפילו ה״חברה הכי טובה שלי״ (אמילי) לא מתייחסת אליי או לחיים שלי,המטרה היחידה שיש לה היא להפוך להיות מקובלת לא משנה בכמה ילדים היא תפגע.
•
ימים ספורים אחרי המקרה כל בית הספר ידע,התלמידים הריצו בדיחות והיועצת התעקשה לעזור כדי שישלמו לה יותר.
לא היה לי אומץ להיכנס לשטח בית הספר..לא ידעתי איך המורים או התלמידים יגיבו כשיראו אותי לראשונה בדיוק כמו שאני ואיך אמילי תגיב.
יומיים וחצי אחרי השהות בבית החולים ביקשתי להישאר יום אחד בבית על מנת ׳להתאושש׳ מהמקרה...
״בוקר טוב ילדה יפיפיה שלי,את צריכה לקום לבית הספר ו...זהו יומך הראשון בקבוצת התמיכה החדשה שלך!״ התלהבה אמי בזמן שהרימה את התריסים.
-״אמא...אני לא מרגישה טוב,זה בסדר אם אשאר היום בבית?״ מלמלתי בעודי חוסמת את עיניי.
-״בטח מתוקה שלי,הכנתי לך ארוחת בוקר,אל תשכחי לקחת כדור חצי שעה אחרי אחרי הארוחה.״ ציינה ויצאה מהחדר.
אני שונאת לקרוא לה ׳אמא׳.היא לא דואגת כמו אמא,היא לא מדברת כמו אמא,היא לא משדרת אמהות,היא לא אמא שלי,סתם אשה שאני נאלצת לחיות ולהקשיב לכל הבעיות ולתיקים שהיא צריכה להגיש לבית המשפט.
-״ליה,אמא אמרה שהיית בטיול שנתי,איך היה?נהנת?״ זאת אחותי דניאל,ילדה בת 10,ילדה שמתחילה להתבגר ו׳לטעום׳ מהחיים.בשלושת הימים דניאלי הייתה אצל סבתא,אמא אוהבת להסתיר ממנה הכל,היא חושבת שהיא קטנה מידי.
-״כן דניאלי,נסענו לשומרון ליומיים וישנו באוהלים,אני אספר לך הכל ברגע שתחזרי מבית הספר״ אמרתי וליוויתי אותה לסלון.
רציתי להיות לבד,לא ידעתי איך לשחזר את זכרונותי,הרגשתי שהכל נמחק.
שכבתי במיטה ובהיתי בפוסטרים שעיצבו את התקרה,המרכזי מהם אמר ״זהו הגורל,לא משנה מה תעשו,הגורל לא ישתנה״. חשבתי לרגע וקפצתי מהמיטה בחיפוש אחר היומן המפורסם שלי שתיאר ותיעד את כל מה שקרה מאותו היום שמצאתי את אבא שלי תלוי באמבטיה.
״יום רביעי,הראשון בפברואר.....״