החיים הדפוקים שלי

האמת המפתיעה .5.

זאת הייתה אמילי,ראיתי אותה יושבת בצד ומדברת בטלפון,היא נראתה לחוצה ומפוחדת,חשבתי אם לגשת ולדבר איתה אבל בחרתי שלא.
התחבאתי בשירותים שהיו מול הכיתה,ברגע שכולם התאספו,שמעתי את המורה מדבר ומציין שהולך להיות סבב שמות והסיבה שכולם הגיעו לקבוצה,חיכיתי כי רציתי לדעת למה אמילי נמצאת פה,ולמה היא נראת ככ מפוחדת.
אחרי דקות ספורות שמעתי אותה מדברת:
-״הי לכולם..שמי אמילי ואני בת 15.הגעתי לכאן כי עברתי תקופה קשה בחיים שלי,א..אבא.. שלי אנס אותי תקופה ארוכה ואף אחד לא יודע..אפילו אמא שלי..
אבא שלי מרביץ לי ולאחי הגדול, הוא חוזר כל ערב שיכור ומסומם ונכנס אליי לחדר...הוא אומר שאני התקווה היחידה שנשארה לו ושאני הפרח שלו שעושה לו טוב..שלוש פעמים בשבוע הוא משאיר לי פוסטינור ליד המיטה  ובשאר הימים הוא קונה לי מתנות ומבקש ממני לא לספר לאף אחד,גם לא לחברה היחידה שלי..
א..אמ..א שלי בחול.היא טסה לשנה מהעבודה שלה ואני ככ מתגעגעת אליה,היא מתקשרת פעם בשבוע בסקייפ ומדברת איתנו שלוש דקות ומנתקת.אני מרגישה רע,רע לי בבית ובגלל זה רוב הזמן אני עם חברים ו..זהו..אני..א..ני לא יודעת... מה לעש..לעשות״
אמילי התאפקה לא לבכות כשדיברה אבל ברגע שסיימה,היא התחילה לבכות..המורה בא לחבק אותה וביקש ממנה שידבר איתה בסוף הפגישה על מנת לעזור לה.הרגשתי חרא כי לא שמתי לב למצב שלה..היא אף פעם לא דיברה או רמזה לי על זה,אף אחד לא ידע מזה,באספות הורים היא שמחה שאבא שלה היה איתה והייתה ככ קשורה אליו.. ואוו.
החלטתי להיכנס,לא ידעתי מה להגיד,לא ידעתי אם אמילי תופתע לפגוש אותי..אבל זה היה צעד חשוב.
-״סליחה על האיחור...נתקעתי בשירותים,אפשר להיכנס?״ נכנסתי בחוסר ביטחון ובעצב במיוחד אחרי מה ששמעתי מדבריה של אמילי.
-״כן ברור!!שלום,שמי מיכאל נעים מאוד,היכנסי בבקשה.רק..מה שמך??״ מיכאל שאל וחפש אותי ברשימה שלו.
-״נעים מאוד,שמי ליה...ליה גספרוב״ מלמלתי.
-״אהה כן ליה,את מוזמנת להיכנס ולשבת ליד עמית.רוצה לספר לנו למה הגעת לכאן?״
-״אמ..אוקיי..שמי ליה ואני בת 15.סבלתי מבריונות שהשפיעה לרעה על המצב הבריאותי והנפשי שלי,אבא שלי התאבד לפני כמה שנים והוא חסר לי מאוד״ תוך כדי שדיברתי הרגשתי שמרחמים עליי בגלל האובדן,לא ידעתי איך להמשיך מכאן אבל דמיינתי כאילו אמילי הייתה היחידה בכיתה.
״לפני כמה ימים ניסיתי להתאבד,אבל אני פה וכנראה שזה לא הצליח..יש לי צלקות שמכסות 12% מהגוף שלי ואני מתקשה לקום בבוקר בגלל היותי חלשה פיזית.אבל אני בסדר..אני חיה״.
הייתה דממה,מיכאל בא לחבק אותי ואמר שהכל בסדר כי אני לא לבד,דבריו גמרו לי להרגיש טוב עם עצמי,הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו...