החיים הדפוקים שלי

חברות או לא להיות .8.

״ערב טוב״ הנהנתי לכיוונו של אבא של אמילי-ארז ונכנסתי לבית.
-״ערב טוב גם לך...״ אמר בזמן שניסה להיזכר בשם שלי.
-״ליה,קוראים לי ליה״ חייכתי
-״אה כן ליה,מצטער,זה בגלל שאני מזדקן״ אמר וצחקק בעודו לוגם מהויסקי המונח על השולחן החום שעמד בסלון.
עליתי במדרגות לחדר של אמילי שנמצא בקצה. ״היי אמילי,אני יכולה להיכנס?״ מלמלתי ופתחתי את הדלת.
-״אל תכנסי!פספסת את החדר שלה,היא עברה לחדר הישן שלי״ צעק לכיווני דור שלבש רק תחתונים ומיהר להתכסות בשמיכה שהייתה מקופלת על המיטה. ״התגעגעתי אלייך..אה..אמילי...אמילי..היית חסרה לה״ תומר מלמל במהירות וגירד את העורף שלו ממבוכה.
-״חחחח טוב לראות אותך,מצטערת שהפרעתי״ אמרתי וסגרתי את הדלת.
-״ליוש!בואי תיכנסי״ שמעתי מהחדר הסמוך לחדר של דור ״איזה סרט את רוצה לראות?״ אמרה ברגע שנכנסתי לחדרה שהיה נקי אך מלוכלך בכאב
-״יש הנוסעים,שודדי הקאריביים,הי סקול מיוזיקל,היפה והחיה,הארי פוטר וכל הסרטים של דמדומים..מה את מעדיפה?״ הסתכלה עליי בייאוש
-״אמ..היפה והחיה?״ הצעתי בפה מלא בפופקורן מלוח
-״הסרט האהוב עלייך,אוקיי,1991 או 2017?
-״1991 ברור!הגרסה הזאת הרבהההה יותר טובה״ התלהבתי והתיישבתי על הפוף שהיה ליד מול המיטה
שמתי לב לקווים המצויירים בשחור שהיו על הקיר השמאלי ליד החלון
-״מה זה?״ שאלתי והצבעתי על הקיר
-״זה...לא משנה.זה סתם״ אמילי שיקרה והסתירה עם הווילון
-״נו אמי..מה זה?אני לא אספר לאף אחד״ אמרתי והתחלתי לדגדג אותה ״אני אמשיך עד שלא תגידי לי״
-״אוקיי..אוקיי..״אמרה תוך כדי צחוק ״אמ..בכל פעם שאבא שלי..נכנס לפה..ואמ..את יודעת..מה שאמרתי בקבוצה..אז א..אני מסמנת על הקיר״
-״אני מצטערת..לא ידעתי שזאת הסיבה.״ השפלתי את ראשי וחיבקתי אותה
-״זה בסדר..רוצה פיצה?״ אמילי קפצה בחיוך למרות שכמה דמעות ירדו והרטיבו את הלחיים הוורודות שלה ״יש אננס ובולגרית והחצי השני זה..עגבניות.רוצה?״ אמרה ופתחה את המגש
-״פאק כן!תביא לי את האננס״ לקחתי ודפקתי ביס ״זה ככ טעים״
-״כןכן נפסיק עם הדיאטה ונטחן פיצה ב10:45...ממ רעיון מעולה״ אמילי מלמלה וצחקה
•
אחרי שזייפנו את כל השירים שהופיעו בסרט וטחנו מגש שלם החלטנו ללכת לישון..טוב..לפחות ניסינו
-״אז...למה בעצם הפסקנו להיות חברות?״ זרקתי את השאלה הזאת לחלל החדר החשוך
-״פשוט..כנראה שכל אחת חיפשה חברות חדשות והפסקנו לדבר..״ אמילי ניסתה להימלט מהשאלה שלי
-״את חושבת?לא בגלל שרבנו? רציתי לדבר עם אמילי על הריב שלנו שגרם לקרע בחברות שלנו,מאז אני עדיין מרגישה שמשהו חסר.
-״תקשיבי..הריב הזה היה שטותי,חזרנו להיות חברות וזה מה שחשוב...לילה טוב״ אמילי אמרה בכעס והסתובבה עם הפנים לקיר
-״אבל..לא רצית לעזור לי..לא עם אריאל ולא עם הדיכאון שלי.עשית צחוק מהצלקות והחתכים ש׳קישטו׳ את ידיי,היית החברה היחידה שלי שידעה הכל,השארת אותי לבד ובגללך הידרדרתי נפשית.תפסיקי לשקר לי.״ המשכתי בכוח לדבר על זה
-״רציתי לעזור לך,לא חשבתי שההטרדה שלו ככ קיצונית״ אמילי ניסתה לתרץ מבלי להתייחס להמשך
-״אמילי,זה לא משנה,השארת אותי לבד בתקופה שהכי הייתי צריכה אותך,הייתה לי פצצה ביד,יכלת לעזור לי אבל בחרת שלא,ואני לגמרי מבינה אותך אבל זה פגע בי וזה מה שנתן לו להמשיך לפגוע ולהטריד אותי 4 חודשים״
-״לכי לסלון״ אמילי הכריזה ולקחה את השמיכה
-״מה?למה?״ תהיתי בעודי קופאת מקור
-״לכי.״