החיים הדפוקים שלי

עוד פיסת מידע .9.

״לכי״

אז הלכתי,באמצע הלילה,בפיגמה.הלכתי הביתה ועם המזל שלי..גשם החל לרדת.
״תודה אמילי,חברה מדהימה שכמותך״ מלמלתי לעצמי בעודי לובשת מעיל עור שלא מחמם או מגן
״למה אני כזאת ילדה מטומטמת?אוחח ליה,את כזאת מט..ומט..״
משהו קטע את מילמוליי,זה היה אוטו שצפר במעבר החצייה בו הפסקתי ללכת.
״אללה ליה,הבנו שאת חושבת איך להתאבד בפעם השנייה אבל לא פה,כנסי אני אסיע אותך..ילדה מטומטמת״ דניאל אמר מבלי לחשוב
-״לא תודה,מעדיפה לחזור הביתה בשלום״ אמרתי והמשכתי ללכת.
דניאל נסע בקצב ההליכה שלי וצחק עליי חצי מהדרך
-״נו ליה,אני בא בטובתך,כנסי כבר ותלבשי את הפוטר שלי.״ תומר צחקק ועצר את הג'יפ השחור והיוקרתי שהיה שייך לאבא שלו.
״רחוב הבונים 123.סע.״ אמרתי וחגרתי.
הייתה דממה,טוב..כמעט.הקשבתי למנגינה של הגשם.אחרי דקות ספורות דניאל קטע את המנגינה בקולו העמוק.
-״אני מצטער.לא חשבתי על מה שאמרתי בכיתה..זה..זה העצבים שלי.אני לא שולט בהם.אני מצטער.״ דניאל גימגם בעודו מסיט את מבטו מהכביש הרטוב והחלקלק.
-״תודה שעזרת לי,באמת קניתי כדורים יותר חזקים.אני אשתדל בפעם הבאה להתאבד לפי בקשתך.״ אמרתי והסתכלתי בטלפון,השעה הייתה 01:28
-״ליה את כזאת מטומטמת..אני נשבע לך שאני אעשה הכל כדי שתישארי בחיים״
-״דניאל..״ נאנחתי,לא ידעתי מה להגיד לחרא בן אדם כמוהו ״תקשיב..אתה לא צריך לדאוג לי.אני בסדר.תתרכז בכביש.״
דניאל הסתכל עליי בדאגה ונאנח
-״תפסיקי להיות מטומטמת.בסדר,הבנו את הקטע שלך,את מוכנה להפסיק עם זה בבקשה?!״ דניאל התעצבן על משהו שלא עשיתי.
-״להפסיק עם מה?״ שאלתי בבלבול
-״תפסיקי לחשוב על דרך לפגוע בעצמך.את לא מבינה שכל המחשבות שלך או המעשים שלך פוגעים באחרים??״
-״החיים שלי,החוקים שלי.אני עושה מה שאני רוצה ומה שיעשה לי טוב.״ אמרתי ושילבתי את ידיי הקפואות
-״עושה לך טוב???מה טוב בלחתוך?מה טוב בלהתאבד?הא?את צריכה טיפול!״ דניאל עצר את האוטו, צעק ותפס בידי בכוונה לחשוף את החתכים הנפוחים שקישטו את ידי החלשה. ״שמעתי את השיחה שלך עם מריה,אלו הם רק שמועות הא?תפסיקי לשקר לכולם!תומר סיפר לי הכל,המעשה הזה לא היה לטובה.״ אמר וחזר לנהוג.
״תומר..הוא סיפר לך עוד משהו?הוא סיפר לך שההתעללות שלכם בי גרמה לזה?שכל הכדורים והסכינים ששמת לי בתא,אותם הסכינים שחתכתי בהם,גרמו לי לאבד דם?הוא אמר לך את זה?או שהוא מספר לך דברים בודדים כדי לספק אותך?״ צעקתי עליו בחוזקה עד שגרוני כאב ״למה עשיתם את זה?למה התעללתם בי?למה אני?זה הכל בגללכם ובגלל החבורה המטומטמת שלכם!בגללך רציתי להתאבד,זה הכל בגללך!אני שונאת אותך!״ הצעקה שלי החרישה את אוזניו של דניאל.
דניאל לקח נשימה עמוקה ואמר ברוגע ״אני לא אשקר לך..לא בחרנו בך כי מישהו מהחבורה שלנו שנא אותך,הגרלנו שם,היינו סתומים,תומר אמר שיהיה כיף להתחיל להתעלל במישהו,והשם שלך יצא.ביקשתי להגריל שם אחר אבל תומר צעק עליי וגרם לי לעשות את זה.ראיתי איך את מדרדרת,ראיתי אותך משתנה עם הזמן,הפכת להיות מקל חיוור,התקשת ללכת מבלי ליפול,בגלל זה הפסקתי לשים לך את כדורי ההקאה שנהגתי לשים לך בלוקר,ראיתי את הידיים שלך כשהיית בספרייה וחשבת שאף אחד לא רואה אותך,אני מצטער,אני מבין אותך,גם אני שונא את עצמי.ובצדק״
-״ולמה..למה תומר הציל אותי?למה לא נתתם לי ללכת למקום טוב יותר?״ שאלתי את אותה השאלה בתקווה לקבל תשובה.
-״למה?הוא לא רצה לאבד אותך,את חשובה לו,ברגע שפרצנו לבית שלך אחרי שבהינו בך מהחצר,תומר קפץ בכוונה לעצור את הדם,הוא הכניס לך אצבע עד שהקאת חצי מהחבילה שבלעת...הוא ידע מה לעשות,הוא הציל את אבא שלו כשהיה בן 6.״
התחלתי לבכות,זה בא משום מקום,הוא לא רצה לאבד אותי אבל הוביל אותי לעשות את זה.
-״תו..תוד..ה.. שאמרת לי את זה,לא ידעתי שהוא חווה דבר כזה בעברו..אני מצטערת שצעקתי עליך..תודה על הטרמפ..אני אחזיר לך את הפוטר מחר..״ גמגמתי בעודי מנגבת את הדמעות
-״זה בסדר,זה מגיע לי,הי,תשמרי אותו,יש לי עוד מיליון כאלה״ דניאל צחקק ועצר את האוטו מול הכניסה לבית.
נכנסתי הביתה עם עוד חתיכת פאזל שהצליחה לעשות לי סדר בראש.