Multiverse

I

משהו מגיע.
זו היתה ההודעה שעברה במספר מערכות כוכבים בעקבות ההשמדה של הכוכב קסאנדרון, שזה היה השדר האחרון ששלח. מינים רבים של יצורים מכל הגזעים הביטו במסך שממנו ריצדה ההודעה, וניסו להבין את פשרה.
בבירת הברונות האינטר-גלקטית הראשונה ביקום - או בקיצור בארי - ההודעה הדאיגה את הממשל יותר מכל, שכן עברו שנים מאז שהושמד כוכב בשטחה.
חוקרים הציעו כל מיני פתרונות מדעיים ואנשי דת טענו שאנשי הכוכב הרגיזו את האחד שלמעלה, אך אף אחד לא התקרב אפילו לסיבה האמיתית.
___
״היקום שלנו הוא רק אחד מיני רבים,״ קולו של פרופסור למברט הדהד בין קירות החדר וקודי נאלץ להרים את ראשו מן השולחן. זה תמיד קרה לו, לפרופסור למברט - כשהתרגש הוא נהג לדבר בקול רם. משהתעורר קודי הוא נאלץ להסתכל סביבו ולהבין מה קרה בשיעור עד כה למקרה שישאלו אותו שאלות. מבטו נתקל בגבו של הפרופסור שסרטט דברים על הלוח הלבן שמלפניו, חלוקו הלבן זז ביחד עם תנועת כתפיו. כאשר הסתובב בחזרה לכיתה נתקלו עיניו של למברט במבטו של קודי, והוא הסתכל עליו כמשך כמה שניות. הדבר גרם לקודי להרגיש לא בנוח.
מאחורי הפרופסור, על הלוח, צוירו הרבה נקודות קטנות במרחקים אקראיים זו מזו. ״בהקשר למה שדיברנו עליו,״ אמר הפרופסור, ״מישהו יכול להגיד לי מה לדעתו הנקודות האלו? קודי, תנסה בבקשה.״
קודי התנער בכיסאו, ואז היסס מעט ואמר: ״יקומים?״
נדמה היה שרווח לפרופסור והוא חייך. ״יפה. כן, תלמידים - הנקודות הקטנטנות שציירתי כאן הן למעשה, כל אחת לבדה, יקום ומלואו. היקום שלנו-״ הוא עצר והקיף נקודה אחת במעגל עקום, ״-הוא למשל זה.
״מה שאני מנסה להסביר, זה שבמהלך השנים מדענים הגיעו למסקנה שיש מספר אינסופי של מימדים שכל אחד מהם מכיל יקום שונה לגמרי. מדהים, לא?״
אף אחד מבני הנוער המשועממים שישבו לפניו נדמו להסכים איתו, וברגע הזה נשמע הצלצול הקורא להם להתפנות מהכיתה. כאשר קודי התכוון לחצות את מפתן הדלת הניח הפרופסור יד על כתפו, והדבר גרם לו להרגיש לא בנוח.
״קודי, אני מעוניין לדבר איתך לכמה רגעים.״ אמר פרופסור למברט.
״מה שתגיד, אדוני. רק תוריד את היד ממני.״ השיב קודי.
הפרופסור חייך ונראה שהוא מאוד נינוח מכל השיחה הזו, בניגוד לקודי.
קודי סקר את פניו המשונים (בעיניו לפחות) של הפרופסור; היה לו שיער שחור וקוצני שהזדקר לכיוונים שונים למרות כל מאמציו של למברט (ובאמת, פעם הוא איחר לשיעור בגלל שעמד בשירותים עשרים דקות וניסה לסדר קווצת שיער עקשנית במיוחד) ועיניים כחולות ובהירות. הוא לבש משקפיים מרובעים ממסגרת ברזל כהה שהבליטו את עיניו אך גם הגדילו אותן, ולכן תמיד נדמה שהוא היה מופתע. הוא לבש מכנסי ג׳ינס וחולצה מכופתרת ומשובצת בצבע חרדל, ומעליה חלוק לבן של מעבדה. הוא היה נמוך בערך בראש מקודי, ונאלץ להרים את ראשו כדי להסתכל בעיניו.
״תשמע, אני, אה...״ היסס למברט. ״אני לא יודע איך להתחיל. אפשר להזמין אותך לקפה?״
קודי נרתע, אך הרגיש שזה לא מנומס לסרב.
״בטח, דוק.״ אמר, והשניים יצאו מהכיתה.
___
קודי לגם מהקפה שלו ופרופסור למברט רוקן את כוס המילקשייק שלו. ״אני צריך את העזרה שלך.״ פתח למברט.
״עזרה במה? להשיג דייט מהדודה שלי?״ שאל קודי בעוקצנות וסיים את הקפה.
הפרופסור התעלם והמשיך, ״לא. אנחנו הולכים להציל את היקום.״
קודי אפילו לא צחק.
״תראה, אני מצאתי חללית בחצר האחורית שלי, ו-״
״בחצר האחורית שלך?״ שאל קודי, באמת מופתע.
״החצר האחורית שלי די גדולה,״ אמר הפרופסור ושיחק עם הקש שלו. ״זה לא משנה. מה שמשנה זה שיש כוח מסוים, משהו, שהורס יקומים שלמים. והמשהו הזה בדרך לכאן. לכן אני ואתה חייבים לעזוב מיד ולמצוא יקום אחר שיוכל לשמש לנו כבית.״ קודי נשען אחורה בכסאו, מתלבט איך להגיב. הוא האמין לפרופסור, אבל שקל את השימוש בציניות, או פשוט לסרב. במקום זאת הוא שאל: ״כמה זמן יש לנו?״
״עשרים ושבעה ימים.״ ענה מיד פרופסור למברט.
״אני יכול לראות את החללית שלך? אתה יודע, לפני שאני עולה עליה וכנראה לא דורך שוב בחור המחורבן הזה.״
״בטח, בטח. למעשה, התכוונתי לקחת אותך לשם עכשיו, אם זה בסדר.״
״בסדר גמור.״ אמר קודי וחייך חיוך רחב וציני. הפרופסור הזמין חשבון ושילם על המשקאות, ואז יצאו השניים מהמסעדה והחלו לצעוד ברחובות לונדון עד שמצאו מונית.
הם נסעו במשך שעה בערך, ואז עצרו מול בית פרטי קטן שעמד בשולי הדרך.
״כאן אתה גר?״ שאל קודי בעודו סוקר את המקום. ״כן,״ אמר למברט. ליד שביל הכניסה עמדה תיבת דואר בודדה ועליה היה רשום ״טדי למברט״. קודי חשב שזה נחמד שהוא סוף סוף ידע את שמו של הפרופסור. הם נכנסו פנימה, וטדי הוביל את קודי אל המחסן. כשנכנסו, לחץ הפרופסור על כפתור נסתר בקיר, ורצפת החדר נפתחה לשניים, חושפת קומה סודית.
בתור החדר הנסתר עמדה חללית שנראתה משוכללת מאוד, שכולה הבריקה ונצצה באור השמש הקלוש שפגע בה. פרופסור למברט הסביר לטדי שערב אחד החללית פשוט התרסקה בחצר שלו, וכמובן שהוא בדק אותה, ואז מצא תוכנת בינה מלאכותית שהסבירה לו הכל. ״מה זה הכל?״ שאל קודי ביובש.
״האדם שהכניס את הזכרונות שלו אל תוך התוכנה הסביר לי על הכוכב שלו ואז פנה להסבר נרחב יותר על החללית. זה מדהים בעיני שהתוכנה כללה גם שפות נידחות כמו שלנו כאן על כדור הארץ. בקיצור, אני עכשיו יודע איך לתפעל את החללית באופן מושלם ומכיר אותה כמו את כף ידי.״
״מרגש.״ אמר קודי. ״מה התוכנית?״
״אנחנו פשוט נצא למסע.״ ענה הפרופסור.
״כן?״
״ונמצא יקום דומה לזה שאליו נוכל להעביר את כל תושבי היקום בבטחה.״
״ואיך נעשה את זה?״ שאל קודי בנימה עוקצנית.
״אל תדאג, ידידי הצעיר. על אותו כוכב שממנו התרסקה החללית הזו יש דבר מופלא שנקרא פלטפורמת יקומים, ממנה אפשר לעבור ליקום אחר בקלות.״
״כלומר, חור תולעת?״ שאל קודי.
״יותר כמו שילוב של חור תולעת ולוח סולארי,״ אמר הפרופסור בתשובה וניסה להסתיר את התלהבותו.
״מדהים, לא?״
קודי נאלץ להסכים איתו וחייך קלות בעודו מעביר את ידו על משטח המתכת החלק שציפה את החללית.
״מה אתה אומר שתלך לארוז ותפגוש אותי כאן בחצות?״ שאל טדי באגביות.
״נשמע טוב.״ אמר קודי וניתק את מבטו מהחללית.
פרופסור למברט נתן לו כסף למונית וכעבור שעה קלה עמד קודי בפתח הדירה של דודתו.
הוא פתח את הדלת ונכנס אל הסלון, שהיה גם המטבח וחדר השינה שלו. דודה מרי ישבה לשולחן ועיינה בעיתון בעודה שותה קפה, כשהבחינה בקודי היא קמה מכסאה ונשקה לו על מצחו. ״מה לקח לך כל כך הרבה זמן?״ שאלה בטון חמור והעבירה קווצת שיער אל מאחורי אוזנה. ״איזה מורה משוגע מבית הספר רוצה שאני אבוא איתו להציל את היקום.״ אמר.
״ו...?״ שאלה מרי.
״אני בדיוק בדרך לארוז.״
מרי התיישבה על השיש והזמינה את קודי להתיישב לידה, ואז אחזה בעדינות בידו. ״אני יודעת שאתה לא מעריץ גדול של העולם הזה, אבל זה לא נראה לך קצת אבסורדי לעזוב הכל בלי אחריות ככה?׳
קודי משך בכתפיו. ״לא יודע, ההצעה של הפרופסור נשמעה לי די מגניבה.״
״פרופסור?״ שאלה מרי. ״אז אם ככה, פרופסור למברט הציע לך להצטרף אליו לשטות המופרכת הזו?״
קודי הנהן.
״ואתה מבין, בחור צעיר, שאתה לא הולך להציל שום יקום בלעדי?״
״אין לך זכות לדבר אליי ככה, את מבוגרת ממני רק בשתיים עשרה שנים.״ אמר קודי ברוגז, ודודה מרי צחקה.
״בוא נלך לארוז.״